דבריו של הרב נפתלי רוטנברג בערב העיון "מכתב הרבנים": ערעור החברה והדמוקרטיה?

 

דברים בערב על מכתב הרבנים במכון ון ליר בירושלים

הרב נפתלי רוטנברג

י"ג שבט תשע"א  18.1.11

 

בחודשים האחרונים אנו נחשפים להעצמה של קמפיין הסתה מתמשך נגד המיעוט הערבי בישראל. מה שמדאיג במיוחד היא העובדה שהמסיתים זוכים לתמיכה ציבורית רחבה בקרב הציבור היהודי: 60-50% ויותר לפי סקרים שפורסמו ב- YNET ובטלוויזיה. התמיכה הציבורית מעצימה את ההסתה ההופכת מקמפיין להוויה קבועה בחיינו: מעתה ההסתה הגלויה נגד ערבים היא חלק בלתי נפרד מהקולות שנשמע חדשות לבקרים. "מכתב הרבנים" הוא קול נוסף במקהלה צורמת זו.

 

באופן רגיל פסקי הלכה המופקים ע"י רבנים אינם כה פופולאריים. מה שהתחיל כ"פסק הלכה" כביכול והחזיק בתקשורת שבועיים של ציטוטים חלקיים ומגמתיים הסיר את התחפושת ההלכתית משפגש את תרועות ההמון.

עכשיו שמענו טענות כגון אלו:

"טענה ביטחונית": שהאיסור להשכיר או למכור דירות לערבים (ב"מכתב הרבנים: ל"נוכרים") הוא בכלל שאלה של "פיקוח נפש", הגנה מפני "הבאים עלינו לכלותנו" ונובע מצרכי הביטחון של ישראל. הרבנים בסך הכל מסייעים לשב"כ ושאר זרועות הביטחון שטרם עמדו על הסכנה הנוראה במגוריו של סטודנט ערבי בבית משותף בצפת או של פרופסור ערבי בגבעה הצרפתית בירושלים.

"טענה ציונית": הרב הראשי של צפת טען ש"כל מי שציוני צריך להצטרף אליו". מבחינתו זה קודם כל עניין ציוני מה שמסביר אולי מדוע הרב אלישיב ושאר הפוסקים החרדים מתנגדים לעמדתו. בציטוט ב YNET http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4004639,00.html אמר הרב אליהו שאי אפשר להחיל את העיקרון ההלכתי של "גר תושב" על הערבים "שמרגישים כאן בעלי הבית".  כלומר לטענתו עירוב ההלכה היא רק עניין נלווה ל"ציונות" והקביעה ההלכתית תלויה במה שהערבים מרגישים.

"הטענה הסביבתית": המסיתים אינם רק אמונים על ביטחוננו מטעם עצמם ועל שלמותו של המפעל הציוני אלא דואגים לאיכות הסביבה שלנו. לטענתם הערבים מאופיינים בכך שהם שכנים לא טובים ובכלל השפעתם שלילית.

לאחר מכן הצטרפו נשות הרבנים בתור מומחיות לזוגיות והזהירו את בנות ישראל שלא להתחתן עם ערבים כי אני מצטט את אחת הרבניות: "אין זוגיות טובה עם ערבי" http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4006819,00.html . אני מניח שנשות הרבנים מסכימות אתי שלפי ההלכה אסור ליהודים להתחתן עם גויים. אבל ההלכה כן מתירה ליהודים לשאת גרים ללא הבדל גזע ומוצא בכלל זה מי שהיו ערבים והתגיירו. לכן ההלכה אינה גזענית אלא תולה את ברית הנישואים בשותפות של בני אדם לברית סיני, לתורה ומצוות. ההבחנה שהן עושות בין ערבים לשאר הגויים איננה הלכתית. היא נעשית במודע כי היא הסתה מכוונת לפחדים הקמאיים של רוב המשפחות היהודיות, כולל כאלה המסוגלים לקבל חתן או כלה גויים גרמניים, שוודים או אוסטרלים – רק לא ערבים.

קריאות של רבנים לא להשכיר דירות לערבים סותרת את הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית לא פחות ואולי אף יותר מהגדרתה כמדינה דמוקרטית. הרבה כבר נאמר ונכתב  על הקלות הבלתי-נסבלת שאנו מתירים לעצמנו להתייחס למיעוטים בתוכנו כאילו איננו נושאים מורשת של מיעוט נרדף בארצות הגולה. שמירה על זכויות המיעוט בחברת רוב יהודית ועל אחת כמה וכמה במדינת-לאום יהודית ריבונית היא ערך יהודי, עיקרון לאומי ואינטרס ציוני והייתי מוסיף: גם ציווי הלכתי. הקושי הגדול עם קריאות ההסתה באצטלה הלכתית כביכול היא שהם מתווים "דרך הלכתית" שאינה יכולה לעלות בקנה אחד עם היותנו מדינה ריבונית. גישתם מערערת את תשתיתה של מדינת-הלאום. מדובר בהפניית עורף לעמדה ההלכתית של גדולי הרבנים שליוו את הדרך להקמת המדינה כמו הרב הראשי יצחק אייזיק  הלוי הרצוג, הראשון לציון הרב הראשי מאיר חי עזיאל ועוד פוסקים גדולים בזמננו שקבעו מפורשות שאין איסור למכור ובוודאי שלא להשכיר דירה או קרקע לערבים תושבי הארץ.

נאמר במדרש הלכה: "אין מושיבין אותו בספר, ולא בנוה רע, אלא בנוה יפה, באמצע ארץ ישראל, במקום שאומנותו יוצאה, שנאמר (דברים כ"ג): עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו לא תוננו." (ספרי תצא).

על יסוד זה קבעה ההלכה את זכותם של מיעוטים לחיות בתוכנו בשלום ובבטחה, לקבוע את מגוריהם לפי צורכיהם ובחירתם מבלי שיהוו סיכון בטחוני ומבלי שאנו נפלה אותם או נפגע בהם במעשים או בעלבון מילולי. ההלכה קבעה קשר תלותי בין זכות המגורים לזכות הפרנסה והכירה בזכותם של בני המיעוטים לשפר את מגוריהם ולעבור לשכונה טובה יותר לפי רצונם.

המקורות ההלכתיים הרבים מלמדים שהתורה רואה עצמה אפוטרופסית למיעוט ודאגה להגדיר את זכויותיו בקפידה ולהדגישם, שכן נטיית הרוב היא לקפח את המיעוט. לפי דברי המפרשים נובעת עמדת ההלכה מכמה סיבות:

א. אבן הבוחן לקיומה המוסרי של חברת הרוב היהודית הוא ביחסה למיעוטים בתוכה ובמילים "עכשוויות": אם רצוננו בקיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי עלינו להקפיד הקפדה יתירה על מעמדו וזכויותיו של המיעוט הלא-יהודי בתוכנו.

ב. אנו כיהודים התנסינו בחיי-מיעוט ועלינו לגלות הבנה לכאב המיעוט כדברי המחבר בספר החינוך: "והזכיר לנו שכבר נכווינו בצער הגדול ההוא שיש לכל איש הרואה עצמו בתוך אנשים זרים… ובזכרנו גודל דאגת הלב שיש בדבר".

 

אני רוצה להעיר כאן הערה: זכותם של רבנים להביע דעה זדונית ומטופשת המערערת את מדינת הלאום, ההופכת את הציונות לגזענות והמחללת שם שמים. מבחינה זו הם אינם שונים ממוציאי דיבת-הארץ ומהמטיפים נגד הציונות מהשמאל הפוסט-ציוני או מהמסיתים נגדנו מתוך הקהילות החסידיות הסאטמריות. אל תשלחו אליהם משטרה ואל תעצרו אותם! תנו להם ולכולם ליהנות מחופש הביטוי המאקסימלי! ההסתה שלהם בנויה על רגשות החולשה והפחד בציבור היהודי שאינו מתנהג כרוב במדינתו, אינו מבין את העוצמה שיש לרשויות השלטון במדינת הלאום שלו. אבל אל ניפול אנחנו באותה מהמורה. אנו צריכים להיות מספיק בטוחים בזהותנו, מספיק בטוחים בדמוקרטיה שלנו גם כדי לא להכניס לבית הסוהר ואפילו לא לחקור גם אנשים שמתבטאים בטיפשות וברשעות.

 

לא עמדה הלכתית הניעה את חותמי המכתב אלא עמדה אידיאולוגית מעוותת באצטלה הלכתית המסכנת את המרקם החברתי ביישובם ובמדינת ישראל כולה.

הכיסוי ההלכתי למכתב הרבנים נתפר ברשלנות. הם התכוונו לערבים אך כדי לא להיחשד בגזענות כתבו: "נוכרים". אם יש ממש בכך שהטיעון של הרבנים החותמים הוא הלכתי הרי האיסור אינו חל על השכרה או מכירה לערבים בלבד אלא לכל מי שאינו-יהודי. זה כולל מאות אלפי עולים, אזרחי ישראל, שאינם יהודים לפי ההלכה. יוזמי המכתב הבחינו בכך מאוחר מדי וניסו לטעון שהאיסור חל רק על מי שאינו נאמן למדינה ויש בו סיכון בטחוני. מ"פסק ההלכה" לא נותרה הרבה הלכה. יכול להיות שאנו צריכים להתייחס לרבנים הללו כמי שאמונים על ביטחוננו יותר ממי שאמונים להורות לנו דרך הלכתית מהי. כלומר כאל שוטרים, אנשי שב"כ ולוחמים. כי אם אתם למשל תושבי צפת, אשקלון או הוד השרון ועדיין מאמינים בסמכות ההלכתית של המרא דאתרא שלכם אזי:

– אם אתם עולים שאינם יהודים על פי ההלכה – "העמדה ההלכתית" של הרב של יישובכם אוסרת על מכירה או השכרה של דירות גם לכם.

– אם אתם יהודים חילוניים או מסורתיים מחללי שבת בפרהסיא – לכאורה אין לכם כרגע מה לחשוש, מותר להשכיר לכם דירות. אך בעתיד? חלק מהצידוקים "ההלכתיים" מדברים על תרבות שונה, השפעה זרה. יהיו מספיק "מקורות הלכתיים" שיוכלו להתחבר ל"פסקי הלכה" שירחיקו גם אתכם.

– אם אתם יהודים דתיים או חרדים – נפגעתם בעבר ממאבקם של יהודים חילוניים נגד מגורי דתיים וחרדים בקרבתם. האם תעמדו מנגד כאשר עושים זאת לקבוצת אזרחים אחרת?  כשלא יהיו בסביבתכם ערבים, עולים לא-יהודים, חילונים ומסורתיים מחללי שבת – אתם תישארו הכתובת היחידה להסתה, לחרם, לנידוי.

 

לפי הסקרים הדברים הנאמרים כאן אינם פופולאריים. פופולארי להסית נגד המיעוט. לא פופולארי לעמוד על חובתנו המוסרית, היהודית, הדמוקרטית כלפיו.