רב העיר צפת הכניס את המדינה כולה, ואת הציבור הדתי בפרט, לסחרור, כאשר פסק כי אסור להשכיר דירות לערבים. סביב דבריו השנויים במחלוקת התפתח דיון הלכתי ותרבותי – מותר או אסור, גזענות או לא גזענות – תוך שאנו שוכחים כי מתחת לשאלה מסתתרת תפיסת עולם שיטתית ומסוכנת.
דבריו האחרונים של רב העיר צפת חשפו אמת מרה: בתפקיד החשוב של רב עיר מחזיק אדם גלותי עם תפיסה אנטי-ציונית מובהקת. בניגוד למצופה מאדם המחזיק במשרה ציבורית, הוא אינו רואה את עצמו אחראי לדבריו ומעשיו, לשיטתו הוא אינו כפוף לחוקי המדינה המשלמת את משכורתו, ובפועל הוא כלל לא מכיר בזכות הקיום של מדינת ישראל, לפחות לא בצורתה הנוכחית. לאמת מטרידה זו מצטרפת העובדה שהרב מצפת מוכן לנצל הכל – את תפקידו הציבורי, את כספי הציבור ואפילו את תורת ישראל – על מנת לקדם את משנתו האנטי-ציונית.
לדעת הרב מצפת, מדינת ישראל אינה מדינה ריבונית עם אחריות לכלל אזרחיה, אלא עוד גורם עליו צריך להתגבר כאחד ממכשולי הגלות. בגולה היינו חסרי אמצעים להגנה עצמית וכך, לשיטתו, גם בצפת. בגולה נאלצנו להסתגר בשטייטלים מבודדים וכך, לשיטתו, גם בצפת. בגולה היינו חלשים ומופלים לרעה וכך, לשיטתו, גם בצפת. כאשר יהודי בגולה נאבק על קיומו, מדובר בדבר מובן וצודק, אך כאשר יהודי ישראלי בעמדת כוח נאבק על קיומו כאילו הוא ילד חלש ומסכן – זה כבר הופך להיות מסוכן.
נכון, חשוב לשמור על זהות המדינה היהודית וכן, משולב בכך גם אתגר דמוגרפי. אבל אצל הרב מצפת זה מגיע ממקום שונה. הוא מפחד. הוא לא הפנים את המשמעות של מדינה ריבונית עם ממשל, צבא ואחריות. ברוחו, הוא עדיין נמצא אי שם בעיירה נידחת, מכין את חסידיו לפוגרום הבא.
במסגרת תפיסתו הגלותית, רב העיר צפת מרבה להביע עמדות אנטי-ציוניות מובהקות. הוא אינו מקבל את סמכות המדינה לקבוע את גורלה, תוך קריאה לסירוב פקודה ומרד בשורות הצבא. הוא בז ליסוד הדמוקרטי של המדינה, תוך הסתה נגד הרשות השופטת, אותה הוא כינה בעבר "מרושעת". הוא מנצל את מעמדו הציבורי, בניגוד לחוק, כדי לקדם את עמדתיו המדיניות. עבורו, מדינת ישראל, בדיוק כמו ערבי ישראל, היא יריב מר וקשה.
זכותו של כל רב, גם רב גלותי ואנטי-ציוני, להביע את דעותיו, כל עוד לא מדובר בהסתה לגזענות. מדינה יהודית ודמוקרטית צריכה לגנות בתוקף אנשים מסוג זה, קל וחומר לא לתת להם משרה ציבורית. מדינה יהודית צריכה להפנים את הסכנות של גזענות ולאומיות הדורסת קבוצות מיעוט. אנחנו מבינים היטב את הסכנה בשנאת האחר. התורה שלנו היא תורת גרים, שהכירה לפני כולם בקושי של חיים בארץ נכר עם אנשים שונים ותרבות זרה. בתור עם מפוזר ומפורד בין העמים – איננו יכולים לתת מקום לאמירות כגון אלו של הרב מצפת. כבר לא ניתן להסתפק בסילוקו מתפקידו הציבורי – יש לדרוש ממנו להחזיר את הכספים שגזל מהציבור על מנת לקדם את עמדותיו הגלותיות והאנטי-ציוניות.
הגיע הזמן להזכיר לרב כמה דברים: עם חזק לא חושש על זהותו, עם חזק לא צריך להנמיך את האחר כדי להרים את עצמו, ועם חזק מתנהג בחמלה, באחריות ובמוסריות.
הכותב הוא רכז פעילות בתנועת 'ציונות דתית ריאלית'
מגבירים ת'אור 