אחרי תורת המלך המתיר את דמם של הגויים, הרב אייל קרים אלוף משנה בצה"ל ורמ"ח ברבנות הצבאית קובע כי מותר לאנוס בזמן מלחמה- זו איננה דרכה ואופייה של היהדות!!

30 במרץ 2012

מותר לאנוס במלחמה

הרב אייל קרים, אל"מ בצה"ל ורמ"ח ברבנות הצבאית הראשית עונה לשואלת באתר "כיפה": "מתוך התחשבות בלוחמים, התורה מתירה לספק את היצר הרע". תוגש תלונה במשטר

רעש ברשת: באתר "כיפה" הפופולארי, המשמש את הקהל הדתי אותרה בימים האחרונים תגובה שכתב הרב אייל קרים, אל"מ בצה"ל ורמ"ח ברבנות הצבאית הראשית, שנכתבה לפני כתשע שנים, ואיתור מקרי שלה הפך לשערוריה אינטרנטית. מדובר בתשובה שענה לגולשת בנושא יחס ההלכה לאונס במלחמה. שמו של הרב דנן עלה לכותרות כשכתב חוות דעת מטעם הרבנות הראשית לפיה "יש לפטור חיילים מטקסים הכוללים שירת נשים". כמו כן, הוא נחשב מועמד מוביל לרב הצבאי הראשי ב2010. להלן השאלה והתשובה:

כינוי השואלת: יפת תואר שבתורה

תוכן השאלה:

בס"ד

קראתי באתר זה לגבי שבויה יפת תואר, וכן את ההלכות בתורה, ועדין נשארת לי השאלה – במלחמות שונות בין העמים, כמו מלחמת העולם הראשונה, למשל, נלחמו עמים שונים ביניהם, ואף אחד לא היה טוב ליהודים במיוחד או רע ליהודים במיוחד…אבל אם היו כובשים כפר והיו שם יהודים והיו אונסים בנות יהודיות, הדבר נחשב, בצדק, לאסון ולטרגדיה לבחורה ולמשפחה.

אם כן, אונס במלחמה נחשב דבר מזעזע. איך, אם כן נאמר לי ע"י רב, שאישה יפת תואר מותר, לפי חלק מן הפוסקים, גם לפני כל התהליך המתואר בתורה? זאת אומרת, יכנע ליצרו וישכב עימה, ורק אחר כך יקח אותה לביתו וכו’?

דבר זה נראה לי סותר. הרי אם אונס אזרחים במלחמה נחשב למשהו אסור ומזעזע, מדוע, לכאורה, ליהודי מותר?

והאם מותר במינו לחייל צה"ל, לדוגמא, לאנוס בחורות בזמן לוחמה, או שדבר זה אסור?

בתודה

מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים

תוכן התשובה:

מלחמות ישראל – הן מלחמות מצוה והן מלחמות הרשות – הינן מלחמות מצוה. בז שונות הן משאר המלחמות המתנהלות באומות העולם, בינם לבין עצמם. מאחר שמלחמה במהותה אינה ענין ליחיד אלא האומה בכללותה לוחמת, ישנם מצבים שאישיותו של הפרט "נמחקת" למען הכלל. וגם להיפך, יש ומסכנים יחידה גדולה למען הצלת הפרט כשהדבר נחוץ מטעמים מורליים.

אחד הערכים החשובים והמכריעים במלחמה הוא שמירה על כושר הלחימה של הצבא. בשל כך, הירא ורך הלבב חוזר מעורכי המלחמה, כדי שלא יימס את לבב אחיו, ורגשותיו וצרכיו של היחיד נדחים לקרן זוית לממן הצלחת האומה במלחמה.

כשם שבמלחמה "נפרצים" גדרי ההסתכנות למען אחרים, כך גם "נפרצים" במלחמה גדרי הצניעות והכשרות. יין נסך שלא הותר בזמני שלום, הותר במלחמה, כדי לשמור על הרגשתם הטובה של הלוחמים. מאכלות אסורים הותרו במלחמה (ולשיטות אחדות גם כשיש מזון כשר), כדי לשמור על כושרם של הלוחמים, אף שבתנאי שלום הם אסורים.

כך גם דוחה המלחמה צדדים מסוימים של גילוי עריות, אף שהתחברות אל גויה הוא דבר חמור מאוד, אלא שהוא הותר במלחמה (בתנאים שהוא הותר), מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים. ומאחר והצלחת הכלל במלחמה עומדת לנגד עינינו, התירה התורה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה, למען הצלחת הכלל.

שלום.

אייל קרים

התשובה התקבלה הרב אייל קרים

בתאריך כ"ז כסליו תשס"ג

בג"צ – או בית הדין בהאג

שטפון של תגובות זועמות התקבל באתר תחת התגובה ביומיים האחרונים. משה דובמן, בן 34: "כשאני קורא דברים כאלה אני מתלבט באיזו נקודה בדיוק האמונה של האדם הופכת מהפרעה מוחית קלה עד בינונית למחלת נפש פתולוגית של ממש שהופכת את האדם לפרא שלא אחראי למעשיו ולמילותיו?". יעל בל כתבה: "רב יקר, כשמישהו שואל אותך האם לחייל מותר לבצע אונס, כל תשובה שאינה "לא" מהדהד וסופי היא הסתה לפשעי מלחמה. מזעזע שהכותב הזה היה מועמד להיות הרב הצבאי הראשי". גם גדי עברון, מגיב אחר, הציע להגיש תלונה במשטרה על הסתה לאונס, אולם יוסי גורביץ, בלוגר ופעיל שמאל ידוע מהבלוג "החברים של ג’ורג’", שבעצמו נחקר על חשד להסתה בשל דברים שכתב בבלוג בעבר, מבהיר שאין סיכוי לתלונה כזו בנימוק מפתיע: "החוק הישראלי פוסק שהסתה לא חלה בזמן שאתה פוסק הלכה, זו הסיבה שהחוק עבר. זה חוק שעבר בשנות השמונים, וכהנא הצביע בעדו להפתעתי, ואת העובדה הזו גילתה לי שולמית אלוני בראיון לפני כשמונה שנים. זו פסיקה דתית, ולא היו מעמידים אותו לדיון, היא פטורה מחוקי ההסתה. הפרקליטות גם לא מעמידה לדין על הסתה, אלא אם הוכח קשר ישיר בין רצח להסתה במועד קרוב. הבוקר הגשתי בעצמי שאלה לדו"צ, האם מה שכותב האל"מ עומד בקנה אחד עם ערכי צה"ל, ואם לא, למה הוא עדיין במדים. אין לי ספק שדו"צ לא יענה לי.

רק בג"צ יכול לפסוק בעניין תפקידו הצה"לי. אפשר גם לוותר על מערכת המשפט הישראלית וללכת לבית הדין הבינלאומי בהאג, שם אין התיישנות על הסתה לפשעי מלחמה, והאמת שאולי מפה צריך לתקוף את זה". גורביץ מתעתד להעלות בתוך זמן קצר מאמר משלו בנושא בבלוג "החברים של ג’ורג’".

http://saloona.co.il/blog/%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%9C%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A1-%D7%91%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94/?ref=hpc


הבעיה בערב עיון על תורת המלך\ דברים בבלוגו וורדפרס

15 בדצמבר 2011

הבעייה בערב עיון על תורת המלך\דברים בבלוגו

הבעייה בערב העיון על תורת המלך איננה העובדה שדברים כאלה נאמרו באוניברסיטה. אני בעד חופש הביטוי, ואני חושב שטוב שכל דיעה תישמע, ובאופן כללי אני גם חושב שצריכה להיות לגיטימציה להביע דיעות גזעניות (כי האלטרנטיבה היא שהמביעים אותן אינם מרשים אפילו לעצמם להכיר בזה שדיעותיהם גזעניות), ואם יש נכונות לחילופי-דברים ולשיח, אז אני בכלל בעד. הייתי בעד שאחמדניג'אד ינאם באונ' קולומביה, וכתבתי בכל בלוג ובכל פורום אפשרי שלא צריך להתנגד לעצם קיום האירוע, ותהיה זו גזענות מצדי לחשוב שרק לפרסים מותר להיות הומופובים, גזענים, תומכים בהרג חפים מפשע ואילו לבני-עמי אסור. על-כן, אין לי שום התנגדות לעצם הזמנת הרב ישראל אריאל לדבר באוניברסיטה העברית.

היכן בכל זאת הבעייה? שדיון אקדמי על דברי-הבל הוא השחתת-זמן מיותרת (ואם תרצו, אפילו אומר ביטול תורה). זאת המצאה שלמען האמת אינני יודע אם קיימת מחוץ לגבולות המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית. בארצות-הברית, למשל, פועלת כת פדופילית שטוענת שהפדופיליה היא מצוות האל, ונוטלת את השראתה מבן האל שהרבה לדבר על אהבה – אם ילדים מדברים על אהבה, כנראה שזו מצוות האל. לכת הזו מתייחסים באקדמיה: חוקרי כתות, סוציולוגים של הדת, פילוסופים של הדת שמתעניינים בשאלה כמו מה מגדיר דת חדשה, או מה הן גבולות חופש-הדת. אבל איש לא יערוך ערב עיון שבו יזמינו חוקר של הברית החדשה להתדיין עם אנשי הכת עם לפרשנותם את כתבי הברית החדשה יש או אין תוקף. דיון כזה, לו היה מתקיים, היה טיפשי ועקר, שלא היה מלמד דבר, לא את המתדיינים ולא את הקהל.

כיוצא בזה בריאת העולם לעומת המפץ הגדול והאבולוציה. הויכוח על הגישות השונות לתולדות כוכבנו והציוויליזציה שהתפתחה בו ידוע, ומתקיים באקדמיה מבחינת שאלות חינוכיות ופוליטיות: האם מדובר בהגבלת חופש ביטוי אם משמיעים רק עמדה אחת, האם מדובר בכפייה דתית אם משמיעים רק עמדה אחת, וכולי וכולי. הויכוח הזה מתקיים בארצות-הברית, אבל בעיקר במחלקות לממשל ומדע המדינה. לא מתקיימים כנסים שבהם מזמינים כמרים ורבנים לצד אסטרונומים וביולוגים כדי שיתדיינו על תקפות דארווין. דיון כזה, לו התקיים, היה טיפשי ועקר, שלא היה מלמד דבר, לא את המתדיינים ולא את הקהל.

לכן, בעיניי ברור שכאשר ראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית (ואיתו עוד מרצה בכירה בחוג) ניגשים לערב-שיח שידון ב"תורת המלך", מדובר בראש ובראשונה בהשחתת-זמן אקדמית (שמצריכה אפילו התערבות מנהלתית, כי אם פרופ' רוזנק ופרופ' אליאור הכינו את דברי התגובה שלהם בזמן שהם היו אמורים לחקור, ודאי שהמוסד זכאי לשיפוי, כפי שהיה עם פרופ' לנדו). אבל מעבר להשחתת-זמן ישנו גם היבט סמלי שפירושו השפלת מעמד האוניברסיטה בכלל והחוג בפרט וגרירתם לביבים דיסקורסיביים נמוכים ביותר. איש מדע איננו יושב עם ינוקא בן שלוש או עם אנאלפבית כדי ללבן סוגיות במחקרו.

לבל אישמע סנוב ללא סיבה עליי להבהיר דבר-מה: אינני אומר שאיש-המדע תמיד עליון על האנאלפבית. אם הדיון הוא פוליטי, ולא מדעי, הרי שהם שווים (כך טענתי ביחס לכלכלה ובטחון, כשתי דוגמאות מרכזיות). ודאי שבכל שאר תחומי החיים (למשל, מי יעלה קודם לאוטובוס, או מי יזכה קודם בתרופה מצילת-חיים) הם שווים. אבל בתחום מקצועי, צריך להכיר באי-השוויון. גם כשאשא בתואר דוקטור לא איעלב אם לא יזמינו אותי לפאנל שעוסק בתרופה לסרטן (ואם יזמינו, אסרב לבוא). שמעתי פעם מרצה למקרא שסיפר שהזמינו אותו לשאת דברים באיזה אירוע, וברגע האחרון בשל אילוץ טכני, המגיב שנועד לו הוכרח לבטל, והביאו מישהו אחר: מרצה במדעי-הרוח שיש לו חיבה כלשהי למקרא, אך לא היו לו שום כלים להגיב להרצאת המומחה. והמומחה אמר לי שמוטב היה לבטל את הערב. ומתוך כלל הדוגמאות האלה אני מקווה שיובן שהתעקשות של מרצים לדון עם עמיתיהם לתחום איננה סנוביזם אלא הכרה בכובד המשימה הכרוכה במקצועם. ולפני שאמשיך אספר שכתב-עת כלשהו שלח לי ספר לביקורת, וציינו שאם אין לי דברים טובים לכתוב עליו, שלא אכתוב. אין להם עניין בפרסום דיעה שהיא כולה שלילית, ובכך לתת התייחסות לספר שכל מילה נוספת עליו מיותרת. רק אם הוא ספר ראוי עליי לכתוב עליו ביקורת, וכמובן שאז ציפו ממני לציין גם ביקורת שלילית, כי מעטים הספרים הראויים שהינם נטולי-פגמים ובוודאי שהדבר נכון בספרי עיון.

אך פרופ' רוזנק ופרופ' אליאור עשו את ההיפך הגמור: הם ניגשו לספרו של ישראל אריאל כאילו שיש בו משהו שראוי להקדיש לו ערב, כאילו שהוא ראוי לפולמוס. ומה אמר עליו פרופ' רוזנק?

זה ספר גרוע מבחינת דרכי החשיבה ההלכתית שלו, הוא רע לישראליות והוא רע לציונות. אבל הוא ספר שמחובתו של החוג למחשבת ישראל ושל התחום לעסוק בו

אין שום חובה לעסוק בספרים גרועים. אני בטוח שאם אבקר עכשיו בחנות ספרי הלכה בירושלים אמצא עשרות ספרים שוליים (לאו דווקא גרועים) שלא עסקו בהם, וגם עשרות ספרים ראויים שאין איש עובד עליהם כרגע. אדם אין לו זמן לכל, כזכור, ועליו לברור במה יש לעסוק וממה להרפות.

החובה שפרופ' רוזנק מדבר עליה היא אחת משתיים ואולי שתיהן גם יחד: ראשית, חובת הסנסציוניות. בימים כתיקונם אין ראש החוג למחשבת ישראל מתראיין ל"הארץ", ועד שמישהו עושה סרט על חוג במכון למדעי היהדות, הסרט עוסק בחוג לתלמוד ולא בחוג למחשבת כאילו שם אין תככים, מזימות וקנאת אבות בבנים. אבל אם עורכים ערב עיון על ספר מזוהם "גרוע" ו"רע", חזקה על שמאלני "הארץ" שייזכרו בחוג למחשבת ישראל ויבואו לראיין. גם מחלקת הדוברות של האוניברסיטה תשמח להראות שאין בהר הצופים מגדל שן הנישא אל-על, אלא בתוך עמה יושבת האוניברסיטה.

אוי לנו מירידה כזו אל העם. יש נושאים רבים ותכנים רבים שמעידים כי האוניברסיטה מעורבת בחיי הציבור, ואין צורך להתפלש דווקא בהבלים הללו בשביל להדגים זאת.

אלא אם מדובר בחובה השנייה. מספרים על גרשום שלום שהתנגד להקמת סטודיו לאמנות בקמפוס האוניברסיטה, והוא טען שאם ידחו את דעתו, הוא ידרוש להקים מעבדה לדמונולוגיה מעשית. שלום ידע היטב את מה שרוזנק לעולם לא ילמד: שהאוניברסיטה היא מוסד מחקר, הלומד את המציאות, ואין היא אמורה לייצר הכשרה מעשית. היא מייצרת ידע. כיום העמדה הזו היא כמעט אנכרוניסטית, כי האקדמיה השתלטה כמעט על כל סוג של הכשרה מקצועית שקיימת. ואני עודני מתנגד לה: אין האוניברסיטה צריכה להיות אחראית להכשיר עורכי-דין, סופרים ומשוררים, יוצרי קולנוע ושחקנים, ואפילו רופאים. אם הייתה האקדמיה (ולא רק בארץ, כמובן) משכילה להרפות מאחיזתה בתחומים אלה, היא הייתה מצליחה להשתחרר מכל אותם גורמים המעכבים את צמיחתה, והופכים את החוויה האקדמית ל"ארבע שנים של הכשרה סמלית ברובה, שבעקביות הופכת יקרה יותר ומאבדת מהשפעתה", כפי שהיטיב להגדיר זאת (פרופ') אנתוני גרפטון.

וכאן המקום לגילוי נאות: לי היה ויכוח גדול עם פרופ' רוזנק לפני שנים, כאשר הוא התעקש שתוכנית המצטיינים בלימודי יהדות באוניברסיטה העברית צריכה לקיים "שבת". אתם יודעים למה דתיים מתכוונים כשהם אומרים "תבוא אלינו לשבת". זאת הזמנה עם מטלה בצידה. למרות שהודעתי כמה פעמים שאינני חושב שהכשרה בלימודי יהדות באוניברסיטה העברית יכולה או צריכה להכריח אותי לחוות שבת אורתודוקסית דווקא, כבר התחילו לספור אותי כדי לוודא שיש מניין. הרי הוזמנתי לשבת, אז ברור שאהיה בבית-הכנסת. לא באתי, ומהמון סיבות שאין צורך לפרט אותן כאן, גם מצאתי עצמי מחוץ לתוכנית. אולי הייתי תלמיד טוב, אך לא התאמתי לתוכנית של מצטיינים ביהדות, משום שהצטיינות כזו, כמסתבר, היא רק לאלה שהלימוד שלהם כולל פרקטיקה אורתודוקסית.

וזוהי בדיוק אותה איוולת שפרופ' רוזנק (ופרופ' אליאור, לצערי) נתנו לה יד באותו ערב. כשחוקר הלכה טוען שהספר מנותק מהשיח של המערכות המוסריות הוא משקף אי-הבנה חמורה באשר לאופי ההלכה. המוסר האנושי השתנה (וממשיך להשתנות) לאורך ההיסטוריה. עונש מוות עודנו פרקטיקה מקובלת במדינות רבות, כשבאחרות הוא נתפס כפגיעה מוסרית. הפללה של יחסים הומוסקסואליים הייתה קיימת ברוב מדינות המערב (המתקדמות) ברוב המאה הקודמת. בכמה מדינות אירופה נשים לא נהנו מזכות הצבעה עד לא-מזמן. כך שאיסור ההלכה על הומוסקסואליות היה נתפס כמוסרי ביותר לפני חמישים שנה, ואילו היום מעורר מתח של דת מול מציאות בקהילות יהודיות רבות. כיום ישנה נטייה להצהרות בעד שוויון מגדרי (גם אם השוויון עצמו טרם הושג, למרבה הצער), אך ההלכה ממשיכה להפלות ולהבדיל בין גברים לנשים בעשרות אם לא מאות מצוות. במילים אחרות, במערכת המוסר שאני חי בה, אינני מכיר פוסק הלכה אורתודוקסי אחד שאיננו טועה מבחינה מוסרית (ומסתמא מבחינות אונתולגיות ואפיסטמולוגיות). אבל אינני קורא לזה "הלכה גרועה" – זו הלכה.

תפקידו של חוקר ההלכה האקדמי הוא לבחון אותה, ללמוד אותה, ולתאר את השתלשלותה. אין זה מתפקידו לפנות לרב ולהסביר לו מדוע הוא שגה, מדוע ספרו "עונה לבעיות אמיתיות של אתיקה במהלך המלחמה, אבל לא נותן תשובות אמת". אני יודע שיהיה קשה לרוב הקהל שהיה בערב להבחין בזה, כי פרופ' רוזנק בקיא בהלכה ושומר-מצוות. אבל לסבר את האוזן, עלינו לזכור שיש בארצות-הברית ובאירופה חוקרי תלמוד והלכה שאינם יהודים; ושיש באוניברסיטה העברית חוקרי איסלם שאינם מוסלמים. האם מישהו רוצה שחוקר יהודי מהאוניברסיטה העברית יזמין פוסק מוסלמי כלשהו כדי להסביר לו ש"תשובותיו אינן תשובות אמת"? האם מישהו היה מרגיש בנוח עם חוקר גרמני קתולי שהיה מסביר לרב אריאל מדוע הבנתו בדרכי החשיבה ההלכתית הן גרועות?

בסופו של דבר, ההלכה מתקיימת על בסיס שקרי. היא טוענת שהיא חוק אחד ובלתי-משתנה המבטא את רצון האל כפי שזה ניתן בהר סיני. זהו שקר. לא היה אירוע היסטורי שבו ניתנה תורה בהר סיני, וההלכה איננה בלתי-משתנה. ההלכה הפסוקה טענה שהציונות היא חטא, עד שבאו פוסקי-הלכה חדשים והכשירו את הציונות. וכעת יש פוסק הלכה שקבע דברים מסויימים בהלכות הריגת גוי. בעוד עשרים, חמישים או מאה שנה, אפשר יהיה לדעת אם דבריו התקבלו כהלכה פסוקה, או שרבנים אחרים נתנו תשובות אחרות והן התקבלו במקום דברי הרב אריאל. אך אם רבנים אחרים מהססים לעשות זאת, אין זה מתפקידה של האקדמיה לתפוס את מקומם. הפרופסור יכול לתאר כיצד הגענו לנקודה הזו, או מה משמעות החידושים ההלכתיים הללו, אבל הנסיון להתערב בעיצוב ההלכה איננו מעניינו של החוג למחשבת ישראל, ומוטב היה לו פרופ' רוזנק היה עושה זאת בשטיבל שלו, ולא באצטלת המומחה. לי, כחוקר יהדות, יש דיעות על ההלכה, אבל אינני מנסה כוחי בפסיקתה.

נחמה פורתא מצאתי בכך שכלל החוג למחשבת ישראל מבין טוב יותר את שליחותו מראשו, ועל כן הוחלט "שאין לו [לאירוע] חסות של החוג למחשבת ישראל וכל חבר בחוג שישתתף בו עושה זאת כאדם פרטי ולא כחבר בחוג או כראש החוג". מוטב היה לו הצהרה זו הייתה נמנעת מנקיטת עמדה פוליטית כלפי הספר, והייתה דבקה בערך המדעי והמחקרי של הערב, ששאף לאפס (שאיפה נאה, בהתחשב בנסיבות).

http://amihay.wordpress.com/2011/12/14/torahking/


מרצים באוניברסיטה העברית האשימו: "תורת המלך היא התורה הנאצית"

14 בדצמבר 2011

מרצים מהאוני' העברית האשימו: "תורת המלך היא התורה הנאצית"

רב מיצהר שנאם בשבחי הספר הותקף בקריאות נאצה כשניסה להסביר לקהל: "אינכם מבינים את מציאות חיינו המסוכנת". "הייתם יושבים על אותה במה עם חברי המפלגה הנאצית?", שאלו פעילי תא "סולידריות". פרופ' רחל אליאור דחתה בשאט נפש את הכתוב בספר, ואמר כי הרטוריקה של "תורת המלך" מזכירה את התורה הנאצית.

 דודו עידן

 תכני החיבור עמדו במרכז דיון אקדמי שנערך הערב בחוג למחשבת ישראל. רב מיצהר שנאם בשבחי הספר הותקף בקריאות נאצה כשניסה להסביר לקהל: "אינכם מבינים את מציאות חיינו המסוכנת".

לכנס, שנערך ביוזמת ראש החוג למחשבת ישראל, ד"ר אבינועם רוזנק, הגיע מטעם מחברי הספר הרב ישראל אריאל מיצהר. נוכחותו עוררה סערה במקום, וכאשר התכונן לנאום באירוע, חלק מהנוכחים קמו ממושביהם והניפו שלטים עליהם נכתב "גזענים – לא בבית ספרנו" ו-"לא רוצים פשיסטים בירושלים. אחרים קראו קריאות ביניים. המאבטחים באולם קרעו את הכרזות שהונפו במקום, ואפשרו לאריאל להמשיך בדבריו.

"הייתם יושבים על אותה במה עם חברי המפלגה הנאצית?", שאלו פעילי תא "סולידריות". אחד המרצים באוניברסיטה, ד"ר עמיאל ורדי, נטש בזעם את אולם הכנס. "אני בוש באוניברסיטה העברית שאפשרה את קיומו של הכנס הזה", אמר. "הכנס שימש הזדמנות לקהל סטודנטים הנוטה אחר עמדות גזעניות ורצחניות להריע לנציג מחברי הספר".

גם תא מפלגת העבודה באוניברסיטה התנגד לקיום הכנס, אך לא להזמנתו של הרב אריאל. התא מסר כי "דיון אקדמי בספר הוא לגיטימי, אך אין מקום בו – או באקדמיה – לאדם שנותן אישור ותמיכה לכתבים המסיתים לאלימות ולרצח. יש להוקיע אמירות כאלה מהחברה ולהגן על הדמוקרטיה וערכיה. בעניין חיי אדם אין מקום לפשרה, וכאן עובר הגבול לפלורליזם".

הכנס נערך בבניין בית הלל בקמפוס הר הצופים,תחת אבטחה כבדה של האוניברסיטה. באולם הקטן הצטופפו כמאתיים בני אדם. הרב אריאל טען בנאומו כי הלכות שקבע הרמב"ם, בהן דין רודף, עדיין נכונות כיום. "איש מכם לא מכיר את המציאות כמו שאני מכיר ביצהר", אמר אריאל. "המציאות היא עוינת ומסוכנת, בדיוק כפי שהספר תורת המלך מתארת אותה".

לדברי הרב אריאל, הדבר שמאפיין את העם הפלסטיני כעם הוא "בעיקר ההתנגדות" ליהודים. "זה האפיון שלו וזה הזהות שלו, ולתת להם להתעצם, בשם החיפוי, לפיו עד שמישהו לא ירה בי אז הוא יכול להסית ולהיות מוסת כמה שהוא רוצה, זו לא תורה מוסרית", אמר. "אתם לא חיים את התהלוכות, את הנאומים ואת עוצמתם כפי שאני חי אותם. אני לא רוצה לספר לכם כמה פעמים ניצלנו ביצהר מפועלים ערבים שבעבר עבדו אצלנו. התפיסה של התורה היא ריאלית, וזו לא חוכמה לשבת במקום מרוחק ולפנטז על 'איזה איום'. זה נראה לי הזוי. הקיום היהודי הוא הקרוב ביותר לצלם אלוהים".

בתשובה לשאלה מה היחס הרואי לחילונים, השיב הרב אריאל כי "אתחיל להתלבט האם לפתוח במלחמת אחים אם יגיע היום שבו יחליטו להרוג את אנשי יצהר". לדבריו, בספר "תורת המלך" לא נכתב כי צריך להרוג גויים, ולא נכתב כי "הגויים הם הפקר.

צריך להבין שהיהדות איננה מתאפיינת בגזע, אלא בשייכות תרבותית שבנויה על קשרי דם. תרבות אמיתית עוברת דרך ערוצים של דת ומשפחה, ולא דרך אוניברסיטה", הסביר הרב אריאל לקהל שומעיו, שאחד מהם קטע את נאומו בשאלה: "גם אף ארוך עובר דרך הדם?. משתתף אחר בכנס צעק: "אתה חרפה ליהדות ואתה לא רב. אתה ליצן".

בכנס דיברה גם פרופ' רחל אליאור, שטענה כי הכיבוש הוא הגורם הבעייתי באזורנו. היא דחתה בשאט נפש את הכתוב בספר, ואמר כי הרטוריקה של "תורת המלך" מזכירה את התורה הנאצית. "המערכת הדמוקרטית בישראל מאוימת על ידי החוגים הללו, והספר הזה הוא פרי הבאושים של הכיבוש. אין מקום לדיון פילוסופי בספר שמתיר להרוג ילדים".

ד"ר אלי חדד מהחוג למחשבת ישראל כי "הספר מנסה לפתור בעיות אמיתיות, על ידי לוחמה בטרור, ובעיות שהמשפט הישראלי אינו נותן להן תשובות. אבל הפתרונות של מחבריו חצו את הגבול. בדרכי הפתרון שלהם לטרור, הם מצדיקים את השימוש בו".

ראש החוג למחשבת ישראל, ד"ר אבינועם רוזנק, אמר כי "מי שלא מתמודד עם הספר בצורה אקדמית עוצם את עיניו. הספר נותן עונה לבעיות אמיתיות של אתיקה במהלך המלחמה, אבל לא נותן תשובות אמת. הוא סובל מאוטיזם מוסרי בכך שהוא מנותק מהשיח של המערכות המוסריות והוא חילול ה'. יש דברים שאנשים שאסור לאנשים שעברו את השואה לומר אותם".

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=251043


תורת המלך הוא מסמך הוראות למבצעי תג מחיר: מתורת המלך ועד לפציעתו של מח"ט אפרים

14 בדצמבר 2011

מתורת המלך ועד לפציעת המח"ט / הרב נאוה חפץ

תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם    במדבר, ט"ו;טז’

אמש התקיים באוניברסיטה העברית הר הצופים דיון סביב הספר השנוי במחלוקת "תורת המלך". הכינוס שיוזמיו הם: בית הלל והחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית עורר את חמתם של מתנגדי הספר ומצדדיו. בדיון השתתפו: הפרופ’ אבינעם רוזנק, הפרופ’ רחל אליאור, ד"ר אלי חדד, ד"ר מוסטפה אבו סוויד מאוניברסיטת אל קודס והרב ישראל אריאל מיצהר.

הספר "תורת המלך" העוסק בדיני מלחמה וביחס ל"אחר" הלא יהודי, מתיר רצח של חפים מפשע כולל ילדים ותינוקות בני יומם, אשר לטענת כותבי הספר טמון בהם הפוטנציאל להפוך לטרוריסטים. התפיסה עליה מושתת הספר היא התפיסה של "אתה בחרתנו" – דהיינו יש חלוקה בין טובים לבין רעים – חלוקה של שחור ולבן. היהודים טובים יותר כיוון שעל פי תפיסתם של כותבי הספר, הקיום היהודי מכוון יותר אל צלם אלהים, ומלחמה בו משמעה מלחמה בצלם אלהים.

הספר מבוסס על הלכות מלכים של הרמב"ם. הפרופ’ רחל אליאור גורסת כי יש לבחון את ההלכות הללו במסגרת התקופה שבה הרמב"ם חי – תקופה של מסעות צלב, שמד וגירוש של יהודים על ידי לא יהודים – ואינו מתייחס כלל או לוקח בחשבון את השינויים ההיסטוריים שחלו מאז נכתבו ההלכות הללו. הלכות מלכים הוא דיון הלכתי שגוזרים ממנו הלכה למעשה. מכאן שמסקנותיו אינן מציאותיות. תפיסת עולם זו המובאת בספר מניחה כי האמירה: "חביב אדם נברא בצלם" מתייחס לעובדה שהיהודים חביבים יותר מהלא יהודים. היא רואה בספר פרי באושים של הכיבוש ומביאה תפיסה יהודית אחרת המבוססת על דעת, אמת ושלום.

הד"ר אלי חדד טוען הספר בעייתי מאוד מבחינה הלכתית. אין בו כלל התייחסות להקמתה של מדינת ישראל וכי גדולי הפוסקים בעם, מעולם לא אחזו בתפיסת עולם כזו המובאת בספר. הוא מביא שלושה רבנים: הרב הרצוג, הרב עמיטל ז"ל, המאירי והרב אונטרמן על מנת לקעקע את התפיסה העולה מן הספר. הרב הרצוג סבר שהקמת המדינה התאפשרה הודות להסכמה של הקהילייה הבינלאומית לפיה יתקיים שוויון מלא בין כל תושביה, הרב עמיטל ז"ל סבר כי מגילת העצמאות של מדינת ישראל מהווה התחייבות הלכתית, וכך לגבי כל אמנה בינלאומית עליה מדינת ישראל חתומה. המאירי פסק שכל ההלכות המפלות בין יהודים ללא יהודים, אינן תקפות לימיו (המאה ה-13), והרב אונטרמן פיתח את עיקרון "מפני דרכי שלום" – לא ברמה התועלתנית אלא ברמת המהות. זו נגזרת מהאמונה שהתורה: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". כל העקרונות הללו, אינם כלולים בספר "תורת המלך". לדבריו, הספר מבטא קראות הלכתית. הד"ר מוסטפה אבו סוויד הציג את האתיקה הראשונה באיסלם המצווה על המאמינים שלא להרוג: ילדים, נשים וזקנים ולא להשחית עצים.

כאשר יש זילות בחיי אדם באשר הוא אדם אשר נברא בצלם, כאשר קבוצה מסוימת מאמינה שהיא נבחרת, מורמת מעם, טובה ממנו, כאשר קבוצה מאמינה שהאמת וכל האמת נמצאת באמתחתה, בל נתפלא שהיום אנו דנים בספר התועבה "תורת המלך", העוסק בהרג לא יהודים, ומחר נמצא עצמנו דנים בספר תועבה אחר המתיר להרוג יהודים אשר אינם אוחזים באותה תפיסת עולם. אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה על דמותה של מדינת ישראל, החברה הישראלית, ועל דמותה של היהדות.

אמש מסע השנאה וההסתה עלה מדרגה כאשר קבוצת אנשים פרצה לבסיס צבאי, פצעה את המח"ט וחיבלה בציוד של אותם אלה המגנים עליהם. שנים של עצימת עין, של אזלת יד מצד השלטונות כלפי אותה קבוצה וההתעקשות להתייחס אליהם כאל עשבים שוטים, הצמיחו שדות נרחבים שפשטו בארצנו אשר דושנו היטב בשטנה, גזענות, והדרה. משנתנו משנה תוקף לאלימות כלפי לא יהודים, פרצנו את הגדר לעשות "כתועבת ארץ מצרים" זו אשר קיפחה את זכויותינו, לחצה והתעללה בנו לפני אלפי שנים.

בנאום נגד הגזענות אמר הרב אברהם יהושע השל:

"לא חברה היא זו המעניקה לכל אדם את זכויותיו הבלתי ניתנות לערעור.

השוויון בין כל בני האדם אינו נובע מתמימותם או ממעלותיהם.

השוויון בין בני אדם נובע מאהבת אלהים וממחויבותו לכל אדם…

צלם אלהים קיים בכל אדם או באף אדם"

http://2nd-ops.com/2ndop/?p=7566

להיות כמו מח"ט אפריים כל שנה


לאחר למעלה משנה שעותקים של ספר תורת המלך הוחרמו עכשיו הם יוצאים "לאור" מחדש! וכל יום יש תוצאה אחרת מהוצאת הספר הזה!

14 בדצמבר 2011

לאחר למעלה משנה: שוחררו ממעצר ספרי "תורת המלך"

מערכת הקול היהודי | י״ז בכסלו ה׳תשע״ב (13/12/2011)

לאחר למעלה משנה בהן הוחזקו ספרי תורת המלך שהחרמו מישיבת עוד יוסף חי במעצר, שוחררו הבוקר הספרים והועברו למשמורת במשרדו של עורך הדין עדי קידר מעמותת חננו.

לאחר למעלה משנה בהם הוחזקו ספרי "תורת המלך" בידי היחידה הארצית לחקירת פשיעה בין לאומית, שוחררו הבוקר הספרים.

הבוקר (ג') התקיים בבית משפט השלום בפתח תקוה דיון בבקשת המשטרה להאריך את מעצר הספרים. בסופו של דבר הגיעו עו"ד עדי קידר מעמותת חננו וחוקרי היאחב"ל לסיכום לפיו ישוחררו הספרים, ויוחזקו למשך חמישה חודשים בידי עו"ד קידר.

בית המשפט נתן תוקף להסכמה והספרים שוחררו.

עו"ד עדי קידר שיצג את בעלי הספרים מטעם עמותת חננו הגיב להחלטה ואמר כי "המשטרה קיבלה את המלצת בית המשפט ושחררה את הספרים, ולהערכתי בזאת באה לסיומה הפרשה העגומה הזאת".

סביב ספרי תורת המלך נוצרה סאגה משפטית, כאשר בכל כמה חודשים התקיימו דיונים סוערים בדרישת המשטרה להשאיר את הספרים בחזקתה. המשטרה טענה שוב ושוב כי בקרוב יוחלט האם יוגש כתב אישום בפרשה ולכן ישנו צורך בהמשך החזקת הספרים במעצר.

היום שוחררו כאמור הספרים לאחר למעלה משנה.

השבוע נערך כנס סוער באוניברסיטה העברית, בו נידונה סוגיית "תורת המלך". מטעם מחברי הספר השתתף בכינוס הרב ישראל אריאל מיצהר.

http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=20640


מה עשה כותב "תורת המלך" בכנס אקדמאי באוניברסיטת ירושלים?

13 בדצמבר 2011

מה עשה כותב "תורת המלך" בכנס אקדמי באוניברסיטת י-ם?

מרצים חתמו על עצומה נגד השתתפות הרב ישראל אריאל, פעילי שמאל הפגינו, אבל ראש החוג למחשבת ישראל אמר כי "אין בלימוד, הקשבה ועיון משום מתן לגיטימציה"

בחסות כוח מוגבר של מאבטחים, נערך אמש בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים ערב עיון אקדמי על הספר "תורת המלך", המפרט את התנאים ההלכתיים שבהם מותר כביכול להרוג גויים, ובכללם ילדים קטנים.

האירוע הופרע בידי קומץ פעילי שמאל שהניפו שלטים ברגע שבו עמד לגשת לפודיום הרב ישראל אריאל מישיבת יצהר, שהיה מעורב בכתיבת חלקים מהספר והוזמן אמש להגן על תכניו מול מאות משתתפים, בערב שהופק על ידי "בית הלל" באוניברסיטה. מפגיני השמאל המתינו עד שהוענקה זכות הדיבור לאריאל, ואז הניפו שלטים בנוסח "גזענים? לא אצלנו" ו"הסתה לרצח? לא בגבולות השיח". מאבטחים שהיו באולם ליוו אותם החוצה, והניחו לאריאל לדבר. בין היתר הוא אמר: "איש מכם לא מכיר את המציאות כמו שאני מכיר ביצהר. המציאות היא עוינת ומסוכנת בדיוק כמו שהספר תורת המלך מתאר אותה".

עוד קודם לפתיחת האירוע התחוללה מהומה רבתי בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה, זאת לאחר שמספר מרצים התנערו מהערב ומהחסות שנתן לו ראש החוג, ד"ר אבינועם רוזנק.

בפתח דבריו הסביר רוזנק מדוע החליט להזמין גם את הרב אריאל לפאנל. הוא לא חסך במלים קשות על הספר, אך הסביר: "אין בלימוד, הקשבה ועיון משום מתן לגיטימציה". הוא אמר זאת במענה למהומה שהתרגשה בימים האחרונים על הקמפוס, שבין היתר כללה כרזות שונות וכן מכתב שהופץ אתמול בעותקים רבים ובישר כי החוג למחשבת ישראל, שבראשו עומד רוזנק עצמו, מתנער מהאירוע.

מועצת החוג למחשבת ישראל, שמאחוריה עומדים מספר מרצים אנונימיים, חתומה על המכתב שבו נקבע כי "הענקת במה אוניברסיטאית, במיוחד עם נוכחות המחבר או נציגו עלולה לתת גושפנקא לתוכן הגזעני של הספר ולחזק את השפעתו המסוכנת בחברה הישראלית. מתן במה מעין זו עלול גם לסייע בבוא הזמן לסנגוריו בבית הדין. אם האירוע יתקיים כמתוכנן בפורום כלשהו בניגוד להחלטת מועצת החוג, מוצהר בזאת שאין לו חסות של החוג למחשבת ישראל וכל חבר בחוג שישתתף בו עושה זאת כאדם פרטי ולא כחבר בחוג או כראש החוג. החוג מתנער מכל אחריות מוסרית ומשפטית לאירוע".

רוזנק, ראש החוג, עמד על הבמה אמש והגן על עמדתו כי היתה חובה להזמין את הרב אריאל, ומחה נגד ""הניסיון לסתום פיות" ונגד הרעיון שהעלו עמיתיו לחוג לקיים דיון מבלי להזמין את אריאל. "זה ספר גרוע מבחינת דרכי החשיבה ההלכתית שלו, הוא רע לישראליות והוא רע לציונות. אבל הוא ספר שמחובתו של החוג למחשבת ישראל ושל התחום לעסוק בו". בראיון ל"הארץ" הוא הסביר, כי "יש כאן מהומה רבה על לא מאומה, יש כאן בסך הכל ערב מורכב ביותר. יש כאן אדם שבא מיצהר ואדם אחר שבא מאוניברסיטת אל-קודס. אי אפשר להגיד שזהו אירוע ימני או נותן לגיטימציה. רוב האנשים שמפגינים לא קראו את הספר".

הרב ישראל אריאל במהלך ערב העיון

הרב ישראל אריאל במהלך ערב העיון. צילום: פיטוסי אוליבייה

בערב השתתפו גם הד"ר מוסטפא אבו-סוויי מאוניברסיטת אל-קודס והפרופ' רחל אליאור מהחוג למחשבת ישראל שאמרה: "אני לא רואה את תורת המלך כבעיה, אני רואה את הכיבוש כבעיה". בנוסף השתתף באירוע הד"ר אלי חדד, גם הוא מהחוג, שתקף את הטיעונים ההלכתיים בספר.

ד"ר אבו-סוויי, מרצה לפילוסופיה ולאסלאם מאוניברסיטת אל-קודס, אמר ל"הארץ" כי "הכנס הוא לגיטימי, תורת המלך לא. באתי להגיד מהי תפישת העולם האיסלאמית ולהזכיר שיש דברים שאסור לומר, כמו להתיר להרוג ילד. השאלה אם לקיים את הדיון היא בעיה של האוניברסיטה העברית. אני באתי להגיד שאני מתנגד להשפעה של תורת המלך, ולכך שיש כאלו המחשיבים את הספר לדבר לגיטימי".

הקישור לכתבה באתר ה"ארץ"

 עוד על כנס תורת המלך בכתבה בוואלה

מחבר תורת המלך הגיע לאוניברסיטה ועורר סערה 

התנצלות על המחאה הלא מנומסת שלנו


ברשימת מתפקדי הליכוד: נוער גבעות ומחברי ספר "תורת המלך"- זאת התוצאה של מתן לגיטימציה בשם הדמוקרטיה לגזענות ולהסתה לרצח חפים מפשע

11 בדצמבר 2011

ברשימת מתפקדי הליכוד: נוער גבעות ומחברי "תורת המלך"

 מה עושים מחברי הספר "תורת המלך" ברשימת מתפקדי הליכוד? המפלגה צפויה לבחור בסוף החודש הבא את יושב ראש המפלגה וגם את חברי המרכז, אבל ברשימת המתפקדים יש לא מעט דמויות מפתיעות.
רועי שרון מערכת חדשות 10

את רשימת הליכוד לכנסת מרכיבים בין השאר למעלה מ-10,000 מתנחלים שאותם פוקדים בתקופה זו קבלני הקולות. אבל לא רק ראשי רשויות ומנהיגים מקומיים חברים בליכוד.

לחדשות 10 הגיעה רשימת המתנחלים שהתפקדו בשנים האחרונות למפלגת השלטון. כך, לדוגמא, מחברי הספר "תורת המלך", הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור, יפעת אלקובי מחברון שחתומה על מטבע לשון בסכסוך הישראלי-פלסטיני וגם יורם שקולניק, שירה במחבל כפות בשנת 1993.

שמות מפתיעים נוספים הם שולמית מלמד, אשתו של הרב זלמן מלמד מבכירי רבני האיחוד הלאומי, יו"ר מועצת יש"ע דני דיין, וגם מאיר ברטלר ממנהיגי נוער הגבעות. אחת הטענות הנשמעות בליכוד נגד התופעה המתרחבת היא הפער הגדול מדי בין מספר המתפקדים למספר המצביעים בבחירות.

לצפייה בסרטון לחץ כאן

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=852297

כולם שולחים מכתבים ולכתוב במפורש שאסור לתת לאנשים בעלי זעות גזעניות, ולאנשים המסיתים לרצח של חפים מפשע להיות חלק מהדמוקרטיה הישראלית 

http://www.netanyahu.org.il/pniot/ – דף פניות הציבור של תנועת הליכוד 

תשלחו מכתבים גם לחברי המפלגה- קישורים לכתובות המיילים

יולי – יואל אדלשטיין   מיכאל איתן   זאב אלקין   אופיר אקוניס   גלעד ארדן
זאב בנימין בגין   גילה גמליאל   דני דנון   ציפי חוטובלי   משה יעלון
משה כחלון   חיים כץ   ישראל כץ   לימור לבנת   יריב לוין
דן מרידור   לאה נס   בנימין נתניהו   גדעון סער   ציון פיניאן
יוסי פלד   איוב קרא   מירי רגב   ראובן ריבלין   כרמל שאמה הכהן
יובל שטייניץ   סילבן שלום

http://news.nana10.co.il/Article/?AD=85229rticleI7


הגיע הזמן! לאריאל פינקלשטין נמאס לשמוע על הצידוק ההלכתי של "תורת המלך" אז הוא כתב מאמר שמפריך בזה אחרי זה את כל הטיעונים שכתובים בספר- חשוב תקראו!!

6 בדצמבר 2011

תורת המלך הוא עירום: לא הלכתי, לא יהודי

לאריאל פינקלשטיין נמאס לשמוע על הצידוק ההלכתי של "תורת המלך", אז הוא כתב מאמר שמפריך בזה אחר זה את כל הטיעונים ההלכתיים של מחברי הספר

איתמר מרילוס ynet

"חצאי דברים ופלפולים הלכתיים", כך קובע מאמר שראה אור לאחרונה בגיליון החדש של "אקדמות", בהתייחסות נרחבת לחוברת "תורת המלך". הכותב אריאל פינקלשטיין (24), בוגר ישיבת ההסדר בנתיבות שאף הוציא חוברת בנושא ("דרך המלך"), מבקש לטעון כי טיעוניהם ההלכתיים והמוסריים של מחברי הספר, "קלושים ועמומים".

"לא ייתכן שכל רב ימציא לו סברות מחודשות וינהג לפיהן, או יסתמך על דעות שוליות כאשר מדובר בהלכות נפשות",

הוא כותב – ומפריך אחת לאחת את הטענות המובאות בחיבור ההלכתי השנוי במחלוקת, שכתבו הרב יצחק שפירא, ראש ישיבת "עוד יוסף חי", והרב יוסף אליצור. השניים נחקרו בעקבות הפרסום, לאחר שפסקו כי מותר לפגוע בתינוקות אם ברור לנו כי יגדלו להזיק לנו.

במאמר שכותרתו "שכּל זר הוא צר ואויב", מתעמת פינקלשטיין עם מכלול הטיעונים של המחברים, ומחדד כי למרות שרוב ההתייחסויות עד היום ל"תורת המלך", ראו בו ביטוי "אימפולסיבי" – מדובר למעשה בספר שעומד על "יסודות מחשבתיים מסודרים וקוהרנטיים". כך, הוא מקעקע אחת לאחת את הטיעונים ההלכתיים שהעלו מחברי "תורת המלך", ומפקיע את כוחו ההלכתי של הספר.

פרק ראשון: אם תהיתם למה אסור להרוג גוי

בפרק הראשון של "תורת המלך", מסבירים המחברים את הסיבות לאיסור הריגת גוי כ"סיבות חיצוניות", כגון "חילול השם" או "שעם ישראל עדיין לא יצא מכלל גויים".

 פינקלשטיין טוען כי הסיבות לאיסור הריגת גוי אינן תלויות "בהקשרים חברתיים או בנסיבות זמניות", אלא ב"סיבות מוסריות שמקור תוקפן הוא בשבע מצוות בני נוח" – קרי מצוות שהשכל הישר מחייב אותן.

פרק שני: לא רק שבע מצוות בני נוח

בפרק השני של ספרם, מבקשים מחברי "תורת המלך" להתיר הריגת גוי שאינו מקפיד על שבע מצוות בני נוח, ללא הכרעת בית דין. הנימוק של השניים: אם הורגים את הגוי מתוך אכפתיות לקיום שבע מצוות בני נוח – אין שום איסור בכך.

פינקלשטיין סבור כי "זהו חידוש הלכתי מופלג ותמוה, שהמחברים אינם טורחים להציע עבורו שום מקור הלכתי או תימוכין מספרות הראשונים או האחרונים".

ערבות הדדית? לטוב ולרע

באשר להגותו של ר' מנחם מנדל מליובוואיטש (האדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד) המגויס ב"תורת המלך" לאג'נדה, טוען פינקלשטיין כי את הוראתו של הרמב"ם שיש לכוף את שבע מצוות בני נוח על כל באי עולם, תופס הרבי מחב"ד כפעולה שצריכה להיות "בדרכי נועם ובדרכי שלום".

 פינקלשטיין מעמת את עמדתו של הרבי מחב"ד עם עמדת מחברי "תורת המלך", הסבורים כי דעת הרמב"ם היא שגוי שאינו מקיים שבע מצוות בני נוח "אין מקום להשאיר גוי כזה חי בעולם", וטוען מנגד שהם מרחיבים את דיני הערבות ההדדית בצורה כוללנית המקפחת את חייו של הגוי, בניגוד לרבי שסבור כי דיני הערבות ההדדית בין יהודי לגוי מוגבלים למקרים מסוימים. פינקלשטיין מציג שורת מקרים

המוכיחים כי ההלכה מחמירה דווקא בחיי הנוכרי יותר מאשר חיי היהודי. כך למשל, "בעוד היהודי מחויב לפי פוסקים רבים לסכן את חייו כדי להציל את חייו של יהודי אחר, הרי שהנוכרי אינו מצווה למסור את נפשו להציל את ישראל". בסיום הפרק ההלכתי הוא "נוזף" במחברי "תורת המלך", וכותב כי "אם מבקשים המחברים להקל בהריגת גויים באמצעות הרחבת דיני הערבות, הרי שחובות אלו מכילות לא רק "היתרי הריגה, אלא גם חובות של עזרה כלפי הזולת".

פרק שלישי: חיי היהודי קודמים?

בפרק השלישי טוענים מחברי "תורת המלך" כי בדיני "ייהרג ובל יעבור" בבני נוח, חיי היהודי קודמים לחיי הגוי. אלא שהשאלה האם מותר להרוג גוי כאשר אומרים לו "הרוג אדם זה או שנהרוג אותך" – כלל לא נדונה בספרות הפסיקה לדורותיה.

פרק רביעי: סיוע לעלילות הדם

עיקר החידוש של "תורת המלך", מופיע בפרק הרביעי של הספר, בו מבקשים השניים להתיר הריגת גוי "אם היא מסייעת ליהודי לקיים מצווה כלשהי".

 "כשקוראים סברא שכזו, קשה שלא להיזכר בעלילות שהפיצו בעבר על היהודים כי הם משתמשים בדמם של ילדים נוצרים לשם אפיית מצות בפסח", כותב פינקלשטיין. "לא מצאנו בהלכה אפילו הווה אמינא כי בכל מצב שבו חיי יהודי בסכנה מותר להרוג גויים בשביל להציל יהודי. כל הדיונים ההלכתיים בנוגע לעדיפות חיי יהודי על פני חיי גוי, אמורים רק ביחס להצלת נפשות, אבל ביחס להריגה פאסיבית או אקטיבית אין כל קדימה".

פרקים חמישי ושישי: דיני מלחמה לא רלוונטיים

עם זאת, מחדד פינקלשטיין כי "התמודדות עם הספר במישור ההלכתי בלבד, לא רק שהיא מחטיאה את המטרה, אלא היא למעשה מקבלת את הנחות היסוד הבעייתיות של מחברי הספר. המחלוקת האמיתית סביב הספר אינה מחלוקת הלכתית 'יבשה' על פרט כזה או אחר, אלא מחלוקת עקרונית על מעמד הגוי ביהדות, על היחס שבין הלכה למוסר ועל הדרך שבה פוסקים הלכה".

 בשל כך הוא תוקף בחריפות את הפרקים החמישי והשישי של "תורת המלך", המנסים להציג דיון רעיוני (ולא רק הלכתי) המתירים הריגת גוי, ואף את הריגת הטף, בשל החשש "שברור שהם יגדלו להזיק לנו".

 שני כשלים עיקריים קיימים בהיבט הרעיוני של "תורת המלך", הוא סבור: ראשית, הניסיון של המחברים להסתמך

על התנ"ך כמקור למוסר מלחמה "שגוי מיסודו". הוא מצטט בדבריו את הרב קוק, שטען כי לא ניתן ללמוד מן התנ"ך על קיומו של מוסר מלחמה יהודי קבוע.

 בנוסף, מחברי "תורת המלך" טוענים כי צריך לנהוג במלחמה עם שאינם יהודים "לאור דיני הגויים". פינקלשטיין טוען כי המחברים מתעלמים מן השינויים החלים בדיני הגויים עצמם לאורך השנים, ובנוסף מבקר את הסתירות הפנימיות של שיטתם, המצביעות כי מלחמה במי שאינם יהודים צריכה להתקיים לאור מוסר אלוהי ולא אנושי.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4155335,00.html


תגובת ברית חושך לגרש לחקירתו של הרב שמואל אליהו

23 בנובמבר 2011
לאחר בדיקה שנערכה במשרד המשפטים הוחלט:
הרב שמואל אליהו ייחקר בחשד להסתה
הרב אליהו. "יהודי צריך להבריח ערבים" [צילום: פלאש 90]

היועץ המשפטי לממשלה הורה לפתוח בחקירה פלילית נגד רב העיר צפת בגין התבטאויות גזעניות נגד ערבים אשר פורסמו באמצעי התקשורת  לא תיפתח חקירה בגין פסק ההלכה שאסר השכרת בתים לערבים

>
>
▪  ▪  ▪
היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הורה (יום ג', 22.11.11) לפתוח בחקירה פלילית כנגד הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, בחשד לפרסום הסתה לגזענות. זאת, בגין התבטאויות שונות שפורסמו בשמו של הרב אליהו בכלי התקשורת בהן התייחס לציבור הערבי.בה בעת, החליט היועץ המשפטי לממשלה כי אין מקום לפתיחה בחקירה פלילית בגין פסק ההלכה שפרסם הרב אליהו בנושא.החקירה הפלילית נפתחת בעקבות תלונות שהתקבלו על-רקע פרסומו של פסק הלכה (המכונה "מכתב הרבנים") שהוציא הרב אליהו ביחד עם עוד כחמישים רבנים אחרים, לפיו אין למכור או להשכיר דירות למי שאיננו יהודי, ובעקבות התבטאויות שונות שפורסמו בשם הרב בתקשורת, המתייחסות לציבור הערבי.

היועץ המשפטי לממשלה הנחה את הגורמים הרלוונטיים במשרדנו, לבחון קיומם של היבטים פליליים ומשמעתיים העולים לכאורה מן האמירות המיוחסות לרבנים. בהמשך לכך נבדקו הדברים בפרקליטות המדינה, והוכנה חוות דעת בעניין.

פרסומים גזענים במסגרת ראיונות

לאחר עיון בחוות דעת הפרקליטות, ולאחר שנתקיימה ישיבה בהשתתפות כלל הגורמים הרלוונטיים, אימץ היועץ המשפטי לממשלה את עמדת פרקליט המדינה, והחליט על פתיחה בחקירה פלילית נגד הרב אליהו, בחשד לפרסום הסתה לגזענות, בגין התבטאויות כוללניות נגד ערבים, אשר נאמרו-לכאורה במסגרת ראיונות שהעניק לכלי התקשורת, המעלות חשד לפרסומים גזעניים.

התבטאויות אלה כוללות בין היתר משפטים שהובאו בפרסומים שונים בשם הרב אליהו, כגון:

  • "התרבות הערבית היא אכזרית מאוד"
  • "אצל הערבים מדובר בקודים אחרים, בנורמות אלימות שהפכו לאידאולוגיה. כמו שהגניבות החקלאיות אצל הערבים הן אידיאולוגיה. כמו שסחיטת דמי חסות מהמשקים החקלאיים בנגב היא אידיאולוגיה"
  • "ההתנהגות שלהם לא נעימה. הכניסו אצלנו לשכונה של עמידר אישה ערבייה זקנה. לכאורה לא מזיקה. רק הגיעה וכבר הפכה למטרד. בכל שבת מגיעות לבקר אותה עשר מכוניות של ערבים, כל הכפר אצלנו. משמיעים מוזיקה. עושים רעש. מעיזים להתנהג בשכונות יהודיות כמו שלא יעזו להתנהג בכפר לעולם".
  • "ברגע שאתה נותן מקום לערבי בתוכנו, לוקח לו חמש דקות להתחיל לעשות מה שהוא רוצה".
  • "ערבים מתנהגים אל הנשים שלהם, על-פי נורמות חברתיות שמגובות בקוראן ולפיהן מותר להרביץ לאישה ושם זה לא מכות עדינות. זה מכות עם כסאות, התעללות שבסופה הבחורה מגיעה לבית החולים לאחר שעברה את סיוט חייה"
  • "יהודי לא צריך לברוח מהערבים. יהודי צריך להבריח ערבים"
  • "גירוש הערבים מהשכונות היהודיות הוא חלק מהאסטרטגיה"

ממשרד המשפטים נמסר עוד כי כבר בשנת 2006 הועמד הרב אליהו לדין בגין עבירות של פרסום הסתה לגזענות בשל דברים שפרסם אודות הציבור הערבי.

לאחר מגעים שנוהלו בין בא-כוחו של הרב למדינה, סוכם כי הרב ייצא בקריאה ברורה ונחרצת, שתכלול הסתייגות חד-משמעית מהדברים שיוחסו לו בכתב האישום, ויתנצל בפני אלה שנפגעו מדבריו. הרב עשה כן, ולאחר הודעת הרב לתקשורת חזרה בה המדינה מן האישום.

גם נסיבות היסטוריות אלה עמדו לנגד עיני היועץ המשפטי לממשלה בהחלטתו על פתיחה בחקירה בגין הפרסומים החדשים.

להימנע ככל שניתן מהליכים פליליים ביחס לפסק הלכה

בה בעת החליט היועץ המשפטי לממשלה כי אין מקום לפתיחה בחקירה פלילית בגין פסק ההלכה שפרסם הרב אליהו, ביחד עם עוד כחמישים רבנים אחרים, לפיו אין למכור או להשכיר דירות למי שאיננו יהודי. ביסוד ההחלטה עומדים הטעמים שלהלן:

ראשית, סבור היועץ, כי יקשה להוכיח שפסק ההלכה האמור פורסם מתוך "מטרה להסית לגזענות", כנדרש על-פי החוק. שנית, מבחינת הדברים עולה כי ההגנה שמעניק החוק, לגבי "פרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה, או שמירה על פולחן של דת" (סעיף 144ג(ב) לחוק העונשין), עשויה לעמוד לרבנים בהקשר של פרסום פסק ההלכה. שלישית, עמדת היועץ היא, כי כאשר מדובר בפסק הלכה, יש להמנע במידת האפשר מהליכים פליליים, אלא אם מדובר במקרים חמורים במיוחד, כגון פסקי הלכה המתירים פגיעה פיזית בציבור מסוים על-רקע גזעני, או בהתקיים נסיבות מחמירות אחרות המצדיקות פתיחה בחקירה.

הרב אליהו: מקווה ליום שבו יהיה שיוויון בין ימין לשמאל
מלשכתו של הרב שמואל אליהו נמסר כי הוא מברך על הודעת היועץ המשפטי לממשלה כי אין מקום לפתיחת חקירה בעניין פסק ההלכה של מכתב הרבנים האוסר למכור קרקעות ובתים לנכרים.

עוד נמסר כי הוא מברך על עמדתו העקרונית של וינשטיין כי יש להימנע מהתערבות מיותרת בפסקי הלכה תורניים.

"הרב סמוך ובטוח כי חקירה בעניין התבטאויות ציבוריות שונות תאפשר להבהיר את עמדתו באופן ברור וחד-משמעי כי על המדינה לפעול נגד אוכלוסיות תומכי טרור במגזר הערבי ולא נגד המגזר הערבי בכללותו", נמסר מלשכת הרב אליהו.

עוד נמסר כי הרב מקווה שיבוא יום ובו יהיה "שיוויון אמיתי בפני החוק גם בתחום חופש הביטוישל אנשי רוח. ללא אפליה בין ימין לשמאל".

 

"החלטת היועמ"ש מכשירה את תורת המלך"
בתגובה להחלטת היועץ המשפטילממשלה לפתוח בחקירה כנגד רב העיר צפת, אמר ד"ר גדי גבריהו, רכז 'ברית חושך לגרש' כי ההחלטה שלא להעמיד לדין את הרב שמואל אליהו בעניין מכתב הרבנים מעבירה מסר מסוכן. עוד ציין כי 'ברית חושך לגרש' תעתור לבג"ץ כנגד החלטה זו.

"מדובר בהחלטה המסתמכת על ההגנה שמעניק החוק כביכול לפרסום ציטוטים מכתבי דת ומספרי תפילה, או בשל השמירה על פולחן דתי. מעתה ואילך כל איש דת יוכל להשתמש באלפי כתבי הדת העומדים לרשותו ולהפיץ בצילם דברי שנאה, גזענות, הסתה והתרת דם", אמר.

לדבריו, "בצעד זה מכשיר היועץ המשפטי את הספר תורת המלך שכל כולו התרת דם באיצטלה של דברי הלכה וקדושה כביכול".

http://www.news1.co.il/Archive/001-D-282524-00.html


צונאמי הגזענות ושתיקת היו"רית

19 בנובמבר 2011

הבלוג מאת הכותב סאם שוב

המחאה החברתית של קיץ 2011 נחרטה בדמיון הציבורי כשעתה היפה של החברה הישראלית.  אבל למי שלא בחר להעלים עין, זו הייתה גם שעתנו הרעה.  בארבעת החודשים שבין תחילת יוני לסוף ספטמבר הינו עדים להתדרדרות מסוכנת במדרון הגזענות וההקצנה.  התקופה התחילה בהצתת מסגד בכפר מורייר ליד רמאללה והסתיימה, באופן סמלי, בשריפת מסגד בטובא זנגריא בגליל.  זו תהיה בוודאי הגזמה לכנות את האירועים "קריסטלנאכט" ישראלי, אבל אין להימנע מהדמיון לשריפת כנסיות של שחורים בדרום ארה"ב כחלק ממאבקם של גזענים לבנים נגד זכויות האזרח בשנות ה- 60.

רבים לא מודעים לסכנה הקיומית האורבת לדמוקרטיה הישראלית. האשמים העיקריים בהיעדר המודעות ובאדישות הציבור הם מנהיגי הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית, ובראשם היו"רית החדשה של מפלגת העבודה, אשר לא חשה שזו מעניינה לעסוק כלל בבעיה.  בחודשים האחרונים גבו בריוני הימין תג מחיר הולך וגודל, לא רק מפלסטינים חסרי ישע בגדה המערבית, אלא מלב ליבה של החברה הישראלית. לא רק שראינו גדיעת 150 עצי זית בכפר קוסרא בגדה – אירוע מהסוג שעורר בעבר זעזוע ציבורי – אלא גם השחתת 25 מצבות בבתי קברות ערביים ביפו, בתוך הקו הירוק.  לא רק רכוש ניזוק, אלא גם עובדי תברואה ערבים הותקפו פיסית בירושלים.  לא רק ערבים סבלו, אלא שאיומי רצח נרשמו נגד פעילים יהודים משלום עכשיו, והתקפה אלימה בוצעה נגד פעילי שמאל שליווי את מסיק הזיתים ליד ענתות.  לא רק פלסטינים, ערבים ישראלים, מתנדבים בינלאומיים ואנשי שמאל יהודים, אלא גם צה"ל ספג מכה, כאשר הושחתו 13 כלי רכב צבאיים בבסיס חטיבת בנימין. גם מפקד צה"ל בגדה, תת אלוף ניצן אלון, סבל מסדרה של התנכלויות אישיות מצד מתנחלים.
מטרה עיקרית במתקפת הימין הייתה מערכת המשפט, כשהשוליים הגזעניים בחברה קראו תיגר על שלטון החוק עצמו, וזכו לגיבוי ציבורי חסר תקדים.  בסוף יוני התפרצו מהומות בירושלים בתגובה לחקירת המשטרה נגד הרב דב ליאור בפרשת "תורת המלך," ספר אשר דן בהרג לא יהודים.  מפגינים חסמו כבישים, זרקו אבנים על רכבים ערבים ופרצו לבית המשפט העליון. במקום גינוי זכה ליאור לתמיכתם של הרבנים הראשיים.  ח"כ חיים כ"ץ הגדיל לעשות והוביל מתקפה אישית נגד עו"ד ש"י ניצן, המשנה לפרקליט המדינה, שהעז לאכוף את החוק נגד הרב כשהנ"ל סירב להיחקר.  העובדה שניצן נחשף כבר בעבר לאיומי רצח בגין מילוי תפקידו לא מנעה מכ"ץ לבעוט גם הוא בשלטון החוק.  דב ליאור סיים את הקיץ עם ידו על העליונה כשהצהיר שהדמוקרטיה היא "עבודה זרה." אבל ח"כ יריב ליון לא הסתפק בכך ותרם מסמר ממפלגת השלטון לבניית ארון הקבורה של הדמוקרטיה, בהכריזו שבית המשפט העליון "מהווה סכנה ליכולת שלנו להבטיח את קיומנו."
לא מדובר ב"רוח רעה," אלא בצונאמי של הקצנה אנטי-דמוקראטית לכל דבר.  ואיפה כוחות הדמוקרטיה?  היו"רית של מפלגת העבודה, הרי, אינה אחת שנמנעת מלהתבטא.  נהפוך הוא:  שלי יחימוביץ היא חלוצה בהפעלת אמצעים אלקטרוניים כדי להפיץ את דעותיה לקהל הרחב.  בין תחילת יוני ל- 17 לאוקטובר היא העלתה לא פחות מ- 335 פוסטים לדף הפייסבוק שלה בשלל נושאים.  למעלה מ- 10,000 מילים, לא כולל תגובות או קישורים.   בתוך כל מבול המלל הזה, לא הייתה אף התייחסות לאירועים הנ"ל, אף מילה על גזענות, אף אזכור לערבים. יחימוביץ אמנם זכתה בפריימריז בישראל, אבל לא ברור באיזו מדינה היא חיה.
בשבוע שלאחר שריפת המסגד במורייר, למשל, הופיעו 15 פוסטים בפייסבוק של יחימוביץ.  517 מילים על המפקד במפלגת העבודה, קריאה למתנדבים למטה הבחירות שלה, הצהרות בעניין רווחי חברות הגז ובעיית עובדי הקבלן.  אף לא מליה על המתקפה הגזענית ההיא שהייתה מרעישה את הציבור כולו בכל מדינה דמוקרטית.  בשבועיים שהחלו עם מעצרו של דב ליאור הופיעו 16 פוסטים שבהם יחימוביץ התייחסה, בין היתר, לנושא ההפרטה,  תשדיר התדמית של מפעלי ים המלח והרפורמה בתחבורה בגוש דן. מתקפת הימין על שלטון החוק לא הוזכרה ולו פעם אחת.  בספטמבר השב"כ כבר התחיל לדאוג.  ב- 13/9 חשף עיתון הארץ דו"ח ובו הערכת השב"כ כי פעילי הימין הקיצוני עברו לפעול כתאי טרור מאורגנים.  לאחר שבועיים אף קרא השב"כ לשר החינוך להפסיק לממן את ישיבת עוד יוסף חי אשר מטיף לפגיעה בערבים.  בין שתי האזהרות הביטחוניות הנ"ל  הופיעו בדף של יחימוביץ 52 פוסטים.  מלבד מערכת הבחירות, הספיקה שלי לעסוק בועדת טרכטנברג, חוק ההסדרים, וועדת הריכוזיות.  לא הייתה שום התייחסות לאיום הפאשיסטי הצומח לנגד עינינו.
חלק מההסבר להתנהגותה הבלתי נתפסת של יחימוביץ ניתן אולי לדלות מתוך הרעיון המוזר שלה עם גידי וייץ בהארץ ב 19/8.  בניסיון שקוף למצב את עצמה ב"מרכז" המפה מדינית, הסבירה המועמדת דאז לראשות מפלגת העבודה כי ההתנחלויות הן "מעשה קונסנסואלי," גינתה את "טקס השנאה" נגד המתנחלים, והסבירה כי ההתנחלויות אינן "חטא ופשע."  לאיוולת שבדבריה כבר התייחסתי בבלוג קודם, ולא אחזור על דבריי.  השאלה היא האם בריחתה מהתמודדות עם הגזענות קשורה לרתיעתה מלהזדהות עם ה"שמאל" המדיני?  רק שלי עצמה יודעת.  אני אישית מקווה שלא, שהרי לקשור בין השניים הוא באמת "חטא ופשע." תיוג הדאגה לשוויון אזרחי כאינטרס סקטוריאלי של ה"שמאל" יהווה תבוסה כבדה לדמוקרטיה.

חובה לומר כי שלי יחימוביץ רחוקה מלהיות גזענית.  כששאלתי אותה על הנושא במפגש בבית המפלגה בירושלים היא סיפרה כי מאחורי הקלעים, היא לחמה למען כבודם של ח"כים ערבים בועדת הכנסת.  אין לי ספק בכך.  אך המאבק בגזענות לא יכול להתנהל מאחורי הקלעים.  הוא חייב להתנהל בקול רם, בראש חוצות ומעל כל במה אפשרית.  בעידן שבו עשרות רבני ערים קוראים לא להשכיר דירות לערבים, כשסקרי דעת קהל מצביעים על עלייה מדאיגה בשנאת ערבים בקרב פלחים רחבים באוכלוסייה, בזמן ששר החוץ של מדינת ישראל מטיל ספק בזכותם של ערבים לאזרחות, מנהיגת המפלגה הסוציאל דמוקרטית המובילה בישראל חייבת לעמוד על הבריקאדות להגן על עיקרון השוויון האזרחי.  בעיסוקה הכפייתי בכל דבר פרט לסוגיית הישרדותה של הדמוקרטיה, יחימוביץ הפגינה שהיא ראויה אולי לעמוד בראש ועדת הרווחה בכנסת, אבל לא להנהיג את מפלגת העבודה.  הדמוקרטיה הישראלית לא יכולה לשחק את המשחק הזה יותר.  זה עכשיו או לעולם לא, שלי.  לשנות כיוון, ומיד, או לזוז הצידה.

http://haegel.blogspot.com/2011/10/blog-post.html

מצורף הקישור לנאום של שלי יחימוביץ' בישיבה המיוחדת לזכרו של יצחק רבין בו היא יוצאת באופן ברור נגד פעולות תג מחיר- תקראו

http://www.shelly.org.il/node/5830


%d בלוגרים אהבו את זה: