אתר חדש מדווח על מעסיקים של מהגרים מאפריקה

20 ביוני 2012

המלשינון || אתר חדש מדווח על מעסיקים של מהגרים מאפריקה

באתר "מסתנן" מדווחים כותבים עם שמות כמו "כדור לפולש כלא לסייען", על מעסיקים ומשכירי דירות למהגרים. אחד המעסיקים: עושה זאת ברישיון ובגאווה

אתר חדש, "מסתנן – נגד המסתננים לארצנו", הוקם כדי לרכז מידע על מקומות המעסיקים ומשכירים דירות למהגרים אפריקאים. על אף ההודעה שלפיה "האתר מגנה פגיעה באדם באשר הוא אדם" ו"כל כותב לוקח אחריות מלאה להודעתו", שמות של כותבים כמו "כדור לפולש כלא לסייען" ו"כושים לאפריקה" מעידים על מטרת מוסרי המידע. על פי האתר, "על ידי מתן תעסוקה למסתננים אנחנו מחסלים את עתיד ילדינו בארץ ישראל. אזרחי ישראל צריכים להתעורר ולדרוש מצה"ל לעצור אותם בגבול גם על ידי ירי חי".

אתר "מסתנן" אסף עד כה כ-80 שמות וכתובות של מסעדות, חברות השכרות רכב וחנויות רהיטים המעסיקות, לדברי מוסרי הידיעות, מהגרים אפריקאים. למשל, סופרמרקט בגבעת שאול שמעסיק לדברי הגולשים "20 מסתננים כאורזנים. חלקם נגועים". בין השאר מוזכרת מועצה מקומית מעבר לקו הירוק המעסיקה מסתננים. גולשת נוספת באתר התריעה על חברת ניקיון: "החברה מעסיקה מסתננים באופן קבוע. ראיתי מלא מסתננים עם חולצות שלהם ומטאטא או מגב ביד. פחד אלוהים". בתגובה, משתמש אחר נידב את הכתובת והטלפון של החברה. כמו כן, פורסמה כתובת של דירה בירושלים שבה מתגוררים סודנים וכן צוין שהמקום נשרף פעם אחת. מוסר הידיעה נשאל לשם בעל הדירה.

האתר גם מרכז את הפעילויות השונות נגד מבקשי המקלט, לרבות ההפגנה שיזם ח"כ מיכאל בן ארי שהסתיימה בתקיפת עוברי אורח, בהם מסתננים מאפריקה, הבערת פחי אשפה וניפוץ זגוגיות של מכוניות וחנויות בדרום תל אביב. בעלי האתר לא מזדהים, אולי מפחד לתביעה בגין גזענות או דיבה של בעלי עסקים ששמם מופיע בלי אישור או תגובה. ידיעות הקוראות להיכנס לאתר הופיעו בפורומים ברשת של התקשורת הימנית והחרדית, ונראה ש"מסתנן" הוא אחד מתוך קבוצת אתרים הפועלים נגד מחפשי מקלט שמתארים את "האיום" הביטחוני והמיני של הבאים מיבשת אפריקה. כל האתרים אנונימיים ועמוסים קריאות גזעניות.

אחד השמות המוזכרים באתר הוא של מסעדת "רק בשר" בתל אביב. במסעדה מסבירים שהעובדים האפריקאים במקום עובדים ברישיון. אבי ברנד, בעל המסעדה, הוסיף: "אנחנו מעסיקים פליטים בגאווה. בכל יום אנחנו מבשלים 30 ליטר מרק שמחולק חינם למסכנים בלוינסקי. עבור פליטים שעובדים אצלנו ולא יודעים את יום הולדתם, אנחנו בוחרים יום ונותנים להם מתנה. השנה הם קיבלו זוג אופניים חדשים".

לעומתו, מאיר מיכה מחומוס פינתי המיתולוגי בירושלים, שנטען באתר כי הוא מעסיק שלושה סודנים, מכחיש זאת: "אני לא מכיר דבר כזה. אנחנו נזהרים. לא ידוע לי על האתר הזה. אני רק מוכר חומוס". לדבריו הוא עצמו מתנגד לאפריקאים: "אני מלך ירושלים ובכל זאת מפחד ללכת בלילה, שלא ייפול עלי איזה אריתראי. זה לא עניין גזעני. אנחנו שומרים על הבית כי העם שלנו ידע רדיפות. סייענו לפליטים מוויאטנם שהפכו לקצינים. אבל הפעם זה שונה". בכל זאת הוא נגד רוח האתר: "אני נגד תעמולה כזו ולכלוכים. האתר הזה שלילי". גם עסקים אחרים שמוזכרים באתר הכחישו העסקת מחפשי מקלט. מעבר לעסקים, אחד הדברים החמורים הוא אזכור שמה של אשה מחולון שלדברי האתר משכירה דירה לאריתראים בבני ברק, לצד מספר הטלפון וכתובתה הפרטית. כמו כן, מצוינים מעללי הדיירים שבין השאר "ממקדים עיניהם בנשי הבניין בצורה מפחידה".

בתגובה, החלו גולשים המתנגדים לאתר להציפו בהודעות כוזבות, למשל על הסתתרות פליטים ברחוב אנה פרנק 16 ברמת גן. הצעד הביא למחיקת ההודעות והחמרת הרישום למסתנני השמאל, שאותם כינה מנהל האתר "שונאי ישראל" והוסיף: "אחרי שבתם, נשותיהם או אמותיהם, ייאנסו/ יישדדו/ ייהרגו, בתקווה שלא, הם יחזרו לכאן עם פנים חדשות".

איל פדר, מנהל ספריית גן לוינסקי, מרכז קהילתי לפליטים, לא נותר שווה נפש: "זה אתר מזעזע. המשך ישיר של הגזענות ושנאת הזרים המעלה זיכרונות מתקופות נשכחות. זו גם דוגמה לבורות. מבקשי מקלט מורשים לעבוד על פי החלטת בג"ץ. הם לא סתם מועסקים בעיריות. זה לא תקף לניגרים ולפיליפינים, אבל פליטים סודנים ואריתראים לא יכולים לחיות מהאוויר".

עד כה לא ניתן היה להשיג את תגובת מנהלי האתר.

 


כתבות על ההסתה הפרועה והאלימות נגד הפליטים בת"א

2 ביוני 2012

בן ארי מודאג מהאלימות: אותה אלימות שהוא יוצר בכל פעם מחדש בדבריו -לכתבה לחצו כאן

עוד ועוד אנשי ציבור נותנים יד להסתה נגד הפליטים: מזעזע!!-לכתבה לחצו כאן 

מירי רגב מתראיינת באולפן שישי על אמירותיה הגזעניות: הצטדקות מהולה בשקרים- לצפייה בסרטון לחצו כאן 


למתקשים שלא מבינים מה התוצאה של הסתה או מזה בכלל- המאמר בשבילכם

2 ביוני 2012

מה זו הסתה: סיפורו של ג'פרי

הילדים שעד לפני רגע התייחסו לג'פרי כחבר, שונאים אותו עכשיו. הם לא יודעים בדיוק מה זה לשנוא, אבל זה מה שהם שמעו בבית ומנבחרי הציבור

הסתה זה כשג'פרי, ילד בן 11, נוסע במשך שנה שלמה ברכב הסעות גדול עם עוד חמישה ילדים ישראלים לבית הספר שממוקם ליד שוק הכרמל. ג'פרי הוא בן למהגרים אפריקאים, ילד חמוד וגבוה, ליד התלמידים האחרים הוא נראה כמו אחיהם הגדול. ג'פרי בדרך כלל שותק, כי הוא ילד שתקן, או לפחות כזה שלא מדבר הרבה, או שהוא בעצם כן מדבר הרבה, רק שהוא לא מרגיש מספיק ביטחון בעברית שלו, בטח לעומת הילדים האחרים ברכב, שדווקא לא מפסיקים לדבר, צוחקים-צועקים, ולמרות שהם מכנים אותו "כושי", הם חברים שלו.

הסתה זה שביום רביעי בלילה הרבה אנשים מתכנסים במקום מסוים וצועקים "סודנים לסודן", ושוברים חלונות של חנויות, ודופקים על רכבים שמסיעים זרים, ומריעים לחברת כנסת שאומרת "סרטן", ולחבר כנסת שאומר ש"הפתרון הוא לגרש". הסתה זה שביום חמישי, כמה שעות אחרי, בדרך מבית הספר לפיזור בבתים, נהג רכב ההסעה מבקש מהילדים שיפסיקו לצעוק, אבל הם לא מוכנים, גם כשהמלווה אומר להם שזה חבר שלהם, ושזה לא יפה, ושיפסיקו בבקשה.

לחצו להגדלה

הסתה זה שחמישה ילדים צורחים בלי הפסקה, בקצב, "כושים הביתה" ו"תחזור לסודן"; הסתה זה שבמשך חצי שעה הם ממשיכים לצעוק על ג'פרי, שגדול מהם בשני ראשים, ויכול תיאורטית להכות אותם, אבל במקום התיאוריה הוא רק מחביא את העיניים עמוק בתוך הרצפה של רכב ההסעות הגדול ומחכה שהסיוט ייגמר.

הסתה זה שאותם חמישה ילדים שנוסעים עם ג'פרי כל יום במשך השנה האחרונה, שעד לפני 24 שעות התייחסו אליו כאל חבר, שקראו לו "כושי" בחביבות, ללא המטען הכבד של המילה הזאת, עכשיו שונאים אותו, גם אם הם לא בדיוק יודעים מה זה לשנוא, חוץ מלחזור על דברים ששמעו בבית, ובהפגנה, ומנבחרי ציבור.

הסתה זה שכשרכב ההסעות מגיע לאזור התחנה המרכזית, וג'פרי רוצה לרדת, והחברים שלו לא מאפשרים לו, וכשהוא כבר מצליח להשתחל דרך המרווחים הצרים של מושבי הנסיעה, הם לוקחים כל מה שיש להם ביד – שקיות, פירות, בקבוקי שתייה – וזורקים לעברו. הסתה זה שג'פרי, שרק אתמול הכל אצלו היה בסדר, גם אם לא כל כך בסדר, לא יודע עכשיו מה לעשות, הוא מביט בחברים שלו בחוסר אונים, ומתחיל לצעוד לעבר המועדונית של הצהריים, כשמסביב עשרות זוגות עיניים של עוברים ושבים, "כושים" גם הם, מנסים לעכל את המחזה, להבין למה.

הסתה זו לא מילה, זו מציאות.

http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1719085


כי מעכשיו שום טוב כבר לא יהיה!! הכתובת על הקיר!!

31 במאי 2012

כי מעכשיו שום טוב כבר לא יכול לקרות

31 במאי 2012 מאת נעמה

השורה שבכותרת מסיימת את שירו של ו”ה אודן ‘בלוז הלוויה’. שהתרבות הישראלית התוודעה אליו בעיקר דרך הסרט ארבע חתונות ולוויה. ולמרות שההקשר שונה לחלוטין, היא שמהדהדת בראשי בעקבות הצטברות המאורעות האחרונים.

Ishayנראה כאילו איזו לבנה אחרונה שסכרה את מעטה התרבותיות האנושית (אם לא הומאניות בסיסית), מלהיסדק – התמוטטה. והסכר נפרץ. חברי כנסת מסיתים לגזענות בהפגנות נגד זרים; חברת כנסת מהקואליציה קוראת להכניס את פעילי זכויות האדם המגינים עליהם למחנות בדרום יחד איתם; שר הפנים (שר הפנים!) מנפק לנו את הכותרת משמאל.

 

לפני זמן מה הוכנסה ישראל לרשימת האו”ם של המדינות המגבילות ארגוני זכויות אדם. התפתח ויכוח. האם אפשר להשוות את המצב אצלנו לזימבאבווה וקמבודיה? ודאי שלא. ישראל היא גם המדינה הדמוקרטית היחידה ברשימה, כך שההשוואה אליהן אינה בדיוק מחוז חפץ, דומני. הרקע לצעד הזה היה הצעת החוק להגביל את המימון של העמותות על-ידי ממשלות זרות. בצדק הצביעו המתנגדים על כך כי הצעת החוק נבלמה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. כלומר, שיש במערכת הממוסדת של ישראל גורמים מגינים ובולמים. מצד שני, הצעת החוק הזאת עברה בוועדת השרים לענייני חקיקה. לא מדובר באיזו הצעת חוק פרטית פרובוקטיווית שנועדה בעיקר ליחצ”ן את הוגיה. “הצהרת חוק”, כפי שמכנה אותן יו”ר הכנסת ריבלין (ותיקנו אותי שהשנינות הזאת מיוחסת לשבח וייס). עדיין יש הסבורים, וביניהם משפטנים רציניים ומוערכים המבינים גם בזכויות אדם וגם באו”ם – שהצעד הזה שנקטה נציבת זכויות האדם של האו”ם לחלוטין אינו מוצדק. שאפילו חוק כזה היה מתקבל (אגב, באופן אישי יש לי ביקורת על מימון ארגונים בידי ממשלות זרות) – הוא לא היה מהווה הצדקה לכך. גם העובדה שח”כית, אפילו שהיא ממפלגה מרכזית ולא מאיזה זרם קיקיוני, קוראת להכניס פעילי זכויות אדם למחנות ומסרבת להתנצל על כך כשהאפשרות ניתנת לה – איננה כשלעצמה איום של ממש.

דמם של פעילי זכויות אדם אינו סמוק יותר משל אחרים. העובדה שהמערכת הבינלאומית של זכויות אדם נותנת להגנה עליהם חשיבות מיוחדת (כולל דווח מיוחד של האו”ם לנושא זה), נובעת אך ורק מהעובדה שעבודתם מאפשרת הגנה על זכויות אדם. לכן מעבר לאיום עליהם עצמם, הגבלת פעולתם ותקיפתם מסכנת את ההגנה האפקטיווית על זכויות אדם באותה מדינה.

אבל הבעיה איננה בקריאות מבודדות. הבעיה היא, ראשית, בכך שמדובר בזרם הולך וגובר; ושנית, בכך שאין התנערות רשמית וציבורית מהתועבה הזאת ואין הוקעה ממסדית ופומבית של משמיעיה. הקדנציה הראשונה של נתניהו התאפיינה בהסתה פרועה של חלקי העם זה בזה. עכשיו הוא יכול לשבת בצד ולראות איך אחרים עושים לו את העבודה. נוצרה כאן לגיטימציה לגזענות ולהסתה, מה-hard core של הממשל הישראלי. שבחלקו פשוט מוביל אותה. ורובו – כמו רוב הציבור – מבליג, עובר עליה בשתיקה, מתייחס אליה בסלחנות, בדיבור כפול או בקריצת עין. נעזוב רגע בצד את המסגור התקשורתי הבעייתי בפני עצמו מבחינת הלגיטימציה לשיח הזה. ח”כים הם נבחרים, אי אפשר לפטר אותם. (אף כי אפשר בהחלט להטיל עליהם סנקציות). אבל מה מונע בדיוק מנתניהו מלהעביר את אלי ישי מתפקידו? ובכך לסמן באופן הברור ביותר שאמירות כאלה אינן מייצגות אותו, את ממשלתו ואת מדיניותו? אלא שזאת בדיוק המדיניות: גם לא לקחת אחריות על מה שקורה (כלומר, על המדיניות שלךומה שהיא יוצרת) וגם להסכים בשתיקה או בחצי פה עם המדמנה המסוכנת שהיא מניבה.
להגיד שבסוף ההסתה הזאת תיגמר ברצח, לא נראה לי מופרז היום. יהיו גם השלכות נוספות. קשות הרבה יותר מהשאלה לאיזו רשימה ישראל מוכנסת באו”ם. הנוגעות לאילו חברה ומדינה נשארות לנו כאן בכלל.

"כי מעכשיו שום טוב כבר לא יכול לקרות".  אודן היה גם משורר פוליטי מאוד. כאנשים פוליטיים אין לנו הלוקסוס להרים ידיים. אבל לפעמים, רק לפעמים, מותר להתייאש לרגע. להתעצב ללבנו על כל הנעשה סביב. על הזרם העכור שנהפך לשיטפון. כמה טוב שיש את אודן להתרפק עליו.

עוד בנושא: תזכירו לי מה מחזיק אותי פה

Funeral Blues
W.H. Auden

Stop all the clocks, cut off the telephone.
Prevent the dog from barking with a juicy bone,
Silence the pianos and with muffled drum
Bring out the coffin, let the mourners come.

Let aeroplanes circle moaning overhead
Scribbling in the sky the message ‘He is Dead’,
Put crêpe bows round the white necks of the public doves,
Let the traffic policemen wear black cotton gloves.

He was my North, my South, my East and West,
My working week and my Sunday rest
My noon, my midnight, my talk, my song;
I thought that love would last forever, I was wrong.

The stars are not wanted now; put out every one,
Pack up the moon and dismantle the sun.
Pour away the ocean and sweep up the wood;
For nothing now can ever come to any good


משנתם של ברוך מרזל ואיתמר בן גביר הגיעה אל דרום ת"א אותה משנה ארורה ומתועבת: גזענות ,שנאת הזר,עויינות,אלימות ופגיעה בחפים מפשע: נראה שאתמול נוער הגבעות הגיע אל דרום ת"א

31 במאי 2012

אמש בשכונת שפירא: נוער הגבעות ירה חצי קשת בעוברי אורח שחורים\ בלוג בעינייני דיומא

כשהגעתי אתמול בערב אל התחנה המרכזית בתל-אביב, כבר פוזרה ההפגנה הקצרה שהתקיימה שם. היא היוותה רק את נקודת הפתיחה להפגנה המרכזית שהתקיימה מאוחר יותר בדרך קיבוץ גלויות. פסעתי בגפי אל רחוב זה, מתחקה אחר דבוקת האנשים שצעדה אף היא אליו. חלפתי ליד גינה ציבורית הסמוכה לבית הספר 'שורשים'. שלוש נערות יפהפיות ניצבו שם והביטו בתהלוכה. כולן היו ילידות ישראל ממוצא מערב-אפריקני. ניגשתי אליהן והתעניינתי ביחס לתחושה הפוקדת אותן ברגעים אלה. הן שוחחו עימי בעברית משובחת ושאלו אותי מיהם המפגינים. משנודע להן, אפילו מעט סקרנות לא בצבצה מעיניהן. אין ביניהן ובין האריתריאים שותפות גורל. שלושתן תקבלנה בעתיד אזרחות ישראלית על פי החלטת משרד הפנים, אם כי רק שתיים מהן חפצות לשרת בצה"ל. האחרת רוצה להיות וטרינרית בקנדה דווקא.

ברחוב מסילת ישרים התפרע אפריקני וצעק בקולי קולות על השוטרים. הוא ביקש להתעמת עם הישראלים, אולם הקבוצה שהיתה בקרבתו מנתה רק אנשי שמאל שהגיעו למחות נגד ההפגנה. מישהו ניסה להסביר לו שהללו תומכים בשהייתו בארץ ולא רוצים לסלקו, אבל הוא התפרץ מחדש כעבור רגע קט. קבוצת המחאה של השמאל מנתה כמה עשרות נפש. ביניהם נכללו אנשים מבוגרים למדי, אבל רובם היו צעירים פרועי שיער בשנות העשרים לחייהם. שתי בחורות שוחחו ביניהן בגרמנית. תחילה סברתי כי הינן עיתונאיות, אך כשביררתי עימן, הבינותי שהן אנרכיסטיות אוסטריות ששוהות דרך קבע בגדה המערבית. אכן, ידידיהן מן השמאל הרדיקלי הביאון אל דרום תל-אביב מסיבה שלא עלה בידי לברר. אפשרות אחת היא שגויסה תגבורת של אירופאים לצורך חיזוק מחאתם, מכיוון שהיתה מזערית באמת. אפשרות שניה, סבירה יותר, קשורה לרצון הבלתי נלאה של עוכרי ישראל לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ לארץ, למען ידע העולם כולו, באמצעות אותן "פעילות שלום", כי הציונים הם גזעניים ושונאי זרים. מכל מקום, הן לא נראו מזועזעות מן המתרחש סביבן. עבור בוגרות בלעין ונעלין נדמתה להן ההפגנה בקיבוץ גלויות שלווה למדי, ואכן, כך היתה עד תומה. בצד של שכונת שפירא מחו פעילי השמאל, ומעבר לכביש, בצד של קרית שלום, הפגינו פעילי ימין ותושבי האזור נגד האפריקנים בקריאות חוזרות ונשנות: "או-אה הפגנה – לא רוצים סודנים בשכונה", "העם דורש סודנים לגרש", "ביבי תתעורר – הדרום שווה יותר".

המשטרה פעלה באופן נהדר ושמרה על הסדר בצורה מעוררת כבוד. רוב הזמן פטפטתי עם שוטרות הבילוש שקל היה לזהותן חרף בגדיהן האזרחיים, מפני שמכשיר הקשר בלט מתחת לחולצותיהן מבעד לכתף. מלבד שוטרי הבילוש נכחו גם שוטרי תנועה, משטרה כחולה, פרשים מן היס"מ על סוסיהם, ובעיקר נפרשו שם מג"בניקים רבים, שכמה מהם הביעו בינם לבין עצמם אמפתיה כלפי תושבי דרום תל-אביב. למג"בניקית חיננית נפל דבר-מה ארצה, ואני לא שמתי לב לדבר, ומשהבחנתי כי מישהי מתכופפת לעברי, זזתי מעט אחורה ודרכתי על אצבעות ידה. ביקשתי את מחילתה, אבל לא הצלחתי לשכך את זעמה גם לאחר סליחות רבות.

בחברת אנז'י (?), האוסטרית הצעירונת, ניגשתי לפיצריה קרובה כדי להרוות את הצימאון. היא רצתה שאקנה לה אר.סי. קולה. בני עמה ידועים כגזעניים מזה דורות והתעניינתי לדעת מה דעתה על בעיית הזרים באופן כללי. לדבריה, היהודים בפלשתין הישראלית אינם רשאים מבחינה מוסרית לסלק זרים מתחומה, מפני שהם עצמם מהווים זרים בשאר העולם, וכך גם באוסטריה. האם פרויד הוא זר שצריך היה לגרש, שאלתי אותה. האם מאהלר הוא זר גם כן, הוספתי ושאלתי. היא היתה מבולבלת. ניסיתי להסביר לה ללא הצלחה מהו ההבדל בין אזרחי המדינה לבין נתינים זרים, אבל היא התעקשה שהיהודים הינם זרים כמעט בכל מקום – בפלשתין הערבית, בארצות אירופה, ועתה הם רוצים להשתלט על אמריקה באמצעות מיט רומני, אשר לו ישנם שורשים יהודיים, לסברתה.

ההפגנה נמשכה כשעתיים והסתיימה בשעה עשר בלילה. שבתי על עקבותיי דרך רחוב מסילת ישרים, שמחציתו הדרומית מצויה בשיפוצים קדחתניים. נלוו אליי ארבעה נערים בוגרים מאחת ההתנחלויות. כולם חבשו כיפה ענקית על ראשם. הם נשאו בידיהם אשפת חצים וקשת שרכשו בחנות צעצועים. מנהג משונה היה להם. בכל פעם שנתקלנו ברחוב בשחור עור, הם ירו לעברו חצי פלסטיק בזה אחר זה. אלה לא היוו סכנה לגוף. מטרתם היתה להשפיל בני אדם בגלל צבע עורם. לא הבעתי את מורת רוחי מפני שרציתי לגלות עד אנה ירחיקו לכת, אבל הם הסתפקו במעשי הקונדס הנלוזים שלהם וצילמו זה את ירייתו של זה, כאילו מדובר בבידור. ובכן, לא כך אני חשתי. הרגשתי בושה רבה, עצב עמוק, וגם פיכחון: האנרכיסטים נגד גדר ההפרדה וקבוצת פראים מגבעות השומרון מצאו להם הזדמנות נאותה לייצא את מדוניהם אל תוככי תל-אביב. מאז ומתמיד אמרתי כי למחרחרי ריב אין שום אידיאולוגיה אמיתית, מלבד רצונם ליצור פרובוקציות, יהיה לאומם אשר יהא. אני צדקתי.

http://benhateva.wordpress.com/2012/05/31/73966/

 


מירי רגב, זאת התוצאה של הסתה לגזענות ולאלימות

31 במאי 2012

מפגיני ימין חשבו שאתיופי הוא סודני והיכו אותו

עשרות תושבים, מגובים בפעילי הימין הקיצוני, הפגינו בדרום תל-אביב. אזרח ממוצא אתיופי שחלף במקום חטף מכה על עורפו וקללות: "זו המשמעות של גזענות", אמר ל-ynet. שישה נעצרו בחשד להפרות סדר והסתה

שבוע אחרי ההפגנה בדרום תל אביב שנגמרה במפגן אלימות נגד זרים, שוב יצאו הערב (יום ד') לרחובות העיר פעילים הדורשים לגרש את עשרות אלפי המסתננים שנכנסו לישראל דרך מצרים. מולם התייצבו פעילי שמאל. ישראלי ממוצא אתיופי בשם חנניה, שעבר סמוך למקום ההפגנה, הוכה ומפגינים קיללו אותו: "האנשים האלה מטורפים", אמר ל-ynet. מול המפגינים עמדו כמאה אנשי שמאל שקראו "הימין הקיצוני, לא בשכונה שלי" .

בהפגנת הימין השתתפו בין היתר אנשי הימין הקיצוני ברוך מרזל ואיתמר בן גביר וחלקם נשאו שלטים בהם נכתב "שוויון בנטל", "מסתננים גם לצפון תל אביב", "פה זה דרום תל אביב, לא דרום סודן". "לא יהיה פה שקט עד שראש הממשלה והשרים יתעוררו, הגיעו מים עד נפש", אמר מרזל. שישה בני אדם עוכבו לחקירה במהלך ההפגנה, חמישה בחשד להפרות סדר ואחד בחשד להסתה.

אחד המפגינים, נער, היכה את חנניה בעורפו. "זה פשוט יכול לקרות בכל מקום. עברתי כאן כי התעניינתי בהפגנה וקיבלתי מכה. צוחקים בעבודה שלי שאני לא יכול להסתובב כאן והנה זה קורה באמת. זו המשמעות של גזענות. כשהבינו שאני לא עובד זר מיד ניגשו כמה וסיפרו כל מיני סיפורים, אתה לא נגדנו ואתה כן נגדנו". המפגינים, בהם פעילי ועד השכונות של דרום תל אביב, התכנסו ברחוב לוינסקי, סמוך לתחנה המרכזית הישנה, וצעדו לעבר שכונת שפירא.

"לפני שנה וחצי שלושה גברים תקפו אותי, שלחו ידיים באוטובוס, מאז המצב רק החמיר", הסבירה מפגינה בת 23 את בואה. "באתי לכאן מאשדוד. תסתכל מה קורה פה מסביב, בשכונה, זה צריך להיפסק". מפגין נוסף אמר: "אתה הולך ברחוב, לא רואה פה יהודים, רק סודנים. אנשים הולכים בפחד, צריך לעשות דברים למען הילדים שלנו".

יונתן, שמתגורר בשכונה, אמר: "המצב כאן לא יכול להימשך. הפתרון הוא להשאיר אחוז אחד, כי יש כאלה שעובדים ומסייעים, צריך לגרש 90 אחוז, כאלה שאין להם אשרה חוקית, שישובו לדרום סודן, לשם כבר אפשר לחזור".

תושבת שכונת נווה שאנן, שולה קשת, הוסיפה: "היה חשוב לי להיות כאן כדי לוודא שההפגנה הזאת לא תידרדר לאלימות כמו שהידרדרה הקודמת לאלימות כלפי אפריקנים, לא משנה ארץ מוצאם. אני מבינה את כאב התושבים אבל אלימות נגד הפליטים לא באה בחשבון. לא מבחינתי ולא מבחינת הרבה מאוד תושבות ותושבים. המחאה שלנו היא כלפי המדיניות של הממשלה והעירייה וכלפי האפרטהייד שיש בתל אביב ובגטאות המצוקה שיוצרים. זו גם סוג של גזענות שלא שולחים אפילו פליט או מסתנן אחד לשכונות צפון תל אביב אלא רק לפה".

מוקדם יותר ליוו עשרות מתנדבים מארגוני הסיוע למעלה ממאה ילדי זרים בדרכם הביתה מהגנים והמועדוניות בהן הם לומדים בדרום ת"א."ליווינו אותם אחרי שהורים רבים התקשרו אלינו מפוחדים. ביחד עם המשפחות החלטנו לסיים את הלימודים מוקדם. עצוב שאנחנו צריכים ללוות ילדים רק בגלל מוצאם", אמר אחת המלוות, נועה גלילי.

רותם אילן, מארגון ילדים ישראלים, אמרה כי חשוב שהמדינה תבדוק מי פליט ומי לא, ושהנטל לא ייפול על שכונות דרום תל אביב. "הגיע הזמן שחברי הכנסת והשרים, במקום לבזבז את הזמן בהסתה וליבוי האש, ישקיעו אותו בטיפוח בשכונות הדרום במטרה לפצות על ההזנחה שגם הם שותפים לה", אמרה אילן. "הכי חשוב שהילדים, ישראלים וזרים, יוכלו לחיות כאן בשקט ובבטחה. ילד הוא ילד באשר הוא".

ד"ר רמי גודוביץ, מספריית גן לוינסקי, הוסיף: "אנחנו עושים את זה בשבועות האחרונים והיום אנשים התארגנו בצורה רחבה יותר בגלל ההפגנה והפחד מהתנכלויות ואלימות במהלכה. המציאות היא שיש התנכלויות לזרים וילדיהם שכוללות יריקות קללות והתקפות אלימות ולכן מתנדבים הגיעו ללוות את הילדים "

סוגיית המסתננים עלתה לראש סדר היום בשבועות האחרונים בעקבות

שורת מקרי תקיפה מינית ושוד שבהם היו מעורבים אזרחים זרים. הפגנה שהתקיימה בשבוע שעבר בדרום תל אביב, בהשתתפותם של חברי כנסת מהימין, הסתיימה בוונדליזם ובאלימות כלפי אזרחים זרים.

מוקדם יותר היום הגישה המדינה תשובה לבית המשפט המחוזי בירושלים בעניין עתירת ארגוני זכויות האדם שביקשו צו ביניים למניעת גירוש אזרחי דרום סודן מישראל. "המדינה סבורה, כי עמדתה נכונה ומאוזנת, ומאפשרת את החזרת יוצאי דרום סודן המצויים בישראל לארצם, שעה שהמצב הביטחוני והמצב הכולל במדינה מאפשר זאת כיום", נכתב בהודעה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4236268,00.html


הפגנה מול הבית של מירי רגב בעקבות ההתבטאות שלה נגד הפליטים: הגזענות היא הסרטן האמיתי בגוף החברה הישראלית

26 במאי 2012

הפגנה מול בית מירי רגב: "הסתה פרועה נגד הזרים"

מאת: ענת שלו, מערכת וואלה! חדשות
יום שבת, 26 במאי 2012, 21:19

כמה עשרות התאספו מול ביתה של חברת הכנסת בראש העין, כדי למחות על התבטאויותיה הקיצוניות בהפגנה נגד הזרים, אז כינתה את הסודנים "סרטן בגופנו". המפגינים קראו להתפטרותה

כמה עשרות בני אדם הגיעו הערב (שבת) להפגנה מול ביתה של חברת הכנסת מירי רגב (ליכוד) בראש העין, במטרה למחות על התבטאויותיה החריפות בהפגנה נגד האזרחים הזרים, ביום רביעי האחרון בדרום תל אביב. רגב כינתה אז את הפליטים הסודנים "סרטן בגוף המדינה", ואת אנשי השמאל אשר הגישו עתירה כנגד גירושם של הפליטים "בוגדים" ו"אנרכיסטים". המפגינים עמדו דקה דומיה וקראו לחברת הכנסת להתפטר מתפקידה.

בהפגנה הסוערת בשכונת התקווה נשאו דברים תקיפים כנגד האזרחים הזרים גם חברי הכנסת דני דנון (ליכוד) ומיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי), ובסופה הותקפו באלימות מספר פליטים, הובערו פחי אשפה ונופצו שמשות של חנויות. מאז אותן התבטאויות לא פסקו הרוחות מלהתלהט בסביבתה של רגב, כשדף הפייסבוק שלה נהפך לשדה קרב של ממש בין רגב ותומכיה לבין מאות אנשים שכתבו בו כנגדה. חברת הכנסת פטרה אותם כ"כותבי טוקבקים בתשלום", ובמהרה הפכה הצהרה זו לנושא לבדיחה ברשת החברתית. מתוך אותה מחאה וירטואלית התארגנה ההפגנה שנערכה היום בראש העין.

"גם אם היא חושבת שאין הסתה בהשוואת המסתננים לסרטן, יש מי שייקח על עצמו לגדוע את אותו גוף סרטני". הפגנת מחאה השבוע (צילום: דרור עינב)"גם אם היא חושבת שאין הסתה בהשוואת המסתננים לסרטן, יש מי שייקח על עצמו לגדוע את אותו גוף סרטני". הפגנת מחאה השבוע (צילום: דרור עינב)

"גם אם היא חושבת שאין הסתה בהשוואת המסתננים לסרטן, יש מי שייקח על עצמו לגדוע את אותו גוף סרטני". הפגנת מחאה השבוע (צילום: דרור עינב)

"ניסינו להבהיר לרגב שלמילים יש משמעות חזקה ויש מי שיפעלו לפי אותן מילים ויבצעו מעשים חמורים", אמר יונתן גור, סטודנט לחינוך שיזם את ההפגנה. "גם אם היא חושבת שאין הסתה לאלימות בהשוואת המסתננים לסרטן, יש מי שייקח על עצמו לגדוע את אותו גוף סרטני וזה מה שאנחנו מנסים להגיד באירוע הזה".

במקום נמצאו גם מספר מתומכיה של חברת הכנסת, ובינם לבין המפגינים משמאל התפתחו עימותים מילוליים. רגב, שיצאה אל המפגינים, סירבה לחזור בה מהדברים שאמרה בהפגנה אולם גינתה כל מעשה אלימות.

"הצעד האחרון לפני הטיפול הכימותרפי"

 

"יש קלון אישי קשה באמירה שלה". רגב בהפגנה (דרור עינב)"יש קלון אישי קשה באמירה שלה". רגב בהפגנה (דרור עינב)

אייל ירון, תושב שכונת שפירא בן 30, הביע את תחושותיו על האלימות המידרדרת: "יש תחושה של הסתה פרועה ואלימות באוויר בשנים האחרונות במדינה, ואנו רואים את זה מגיע השבוע לדרגה אחרת לגמרי". לדבריו, במקום מגוריו בדרום תל אביב "יש תחושה של מתח כל הזמן באוויר". הוא האשים את הממשלה אשר "לא עושה דבר למען מי שאין לו השפעה כלכלית. משסים אותנו כל הזמן אחד בשני במקום לדאוג למצב שלנו". ירון הוסיף כי "אי אפשר לעבור בשתיקה על מה שנאמר. אני משוכנע שעל חברת הכנסת מירי רגב להתפטר, כיוון שיש קלון באמירה שלה. קלון אישי קשה".

"לקרוא לסודנים סרטן זה הצעד האחרון לפני הטיפול הכימותרפי", אמרה ירדן, אחת המפגינות. "אני פה להגיד שלא נעבור על זה בשתיקה. נעמוד דקה דומיה לזכר הקורבנות שעלולים עוד להיות פה מדבריה הנוראיים של חברת הכנסת, אבל לא נגרום למישהו לרגע לחשוב שאפשר להתחמק מתגובה מאמירה שכזאת. אם מירי רגב מאמינה באמת שקבוצת בני אדם, עם משפחות, עם רגשות, עם חיים משלהם הם מחלה אורגנית בגוף של המדינה הזאת – אז אין לי מה לחפש במדינה הזאת".

http://news.walla.co.il/?w=/9/2536532


%d בלוגרים אהבו את זה: