ארגון לעולם אדם: דגל שחור מתנוסס מעל החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק נגד כותבי ספר תורת המלך

30 במאי 2012

בעקבות ההחלטה לסגור את תיק החקירה בנוגע למחברי תורת המלך

דגל שחור מתנוסס מעל החלטת היועץ המשפטי לממשלה לסגור את תיק "תורת המלך" ללא הגשת כתב אישום!

מארגון לעולם אדם נמסר בתגובה להחלטה שלא להגיש כתב אישום כנגד מחברי הספר "תורת המלך":

"מדובר בהחלטה שדגל שחור מתנוסס מעליה. הספר תורת המלך הוא ספר הסתה לרצח חפים מפשע ומהווה תשתית ערכית למבצעי פעולות תג מחיר. הספר כותב שחור על גבי לבן כי יש לרצוח תינוקות גויים שמה יגדלו "מקולקלים" ויהיה צורך להורגם.

ההחלטה שלא להגיש כתב אישום מהווה הסכמה של המדינה לדברי הסתה פרועה לרצח. דמם של חפים מפשע שייפגעו כתוצאה מהסכמה זו יהיה על ידיו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין."

ארגון לעולם אדם- ארגון ישראלי ויהודי למאבק בתופעת הגזענות בישראל

הארגון כולל את התנועות הבאות: דרור ישראל, הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר, מחנות העולים ותנועת תרבות.


הפגנה מול הבית של מירי רגב בעקבות ההתבטאות שלה נגד הפליטים: הגזענות היא הסרטן האמיתי בגוף החברה הישראלית

26 במאי 2012

הפגנה מול בית מירי רגב: "הסתה פרועה נגד הזרים"

מאת: ענת שלו, מערכת וואלה! חדשות
יום שבת, 26 במאי 2012, 21:19

כמה עשרות התאספו מול ביתה של חברת הכנסת בראש העין, כדי למחות על התבטאויותיה הקיצוניות בהפגנה נגד הזרים, אז כינתה את הסודנים "סרטן בגופנו". המפגינים קראו להתפטרותה

כמה עשרות בני אדם הגיעו הערב (שבת) להפגנה מול ביתה של חברת הכנסת מירי רגב (ליכוד) בראש העין, במטרה למחות על התבטאויותיה החריפות בהפגנה נגד האזרחים הזרים, ביום רביעי האחרון בדרום תל אביב. רגב כינתה אז את הפליטים הסודנים "סרטן בגוף המדינה", ואת אנשי השמאל אשר הגישו עתירה כנגד גירושם של הפליטים "בוגדים" ו"אנרכיסטים". המפגינים עמדו דקה דומיה וקראו לחברת הכנסת להתפטר מתפקידה.

בהפגנה הסוערת בשכונת התקווה נשאו דברים תקיפים כנגד האזרחים הזרים גם חברי הכנסת דני דנון (ליכוד) ומיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי), ובסופה הותקפו באלימות מספר פליטים, הובערו פחי אשפה ונופצו שמשות של חנויות. מאז אותן התבטאויות לא פסקו הרוחות מלהתלהט בסביבתה של רגב, כשדף הפייסבוק שלה נהפך לשדה קרב של ממש בין רגב ותומכיה לבין מאות אנשים שכתבו בו כנגדה. חברת הכנסת פטרה אותם כ"כותבי טוקבקים בתשלום", ובמהרה הפכה הצהרה זו לנושא לבדיחה ברשת החברתית. מתוך אותה מחאה וירטואלית התארגנה ההפגנה שנערכה היום בראש העין.

"גם אם היא חושבת שאין הסתה בהשוואת המסתננים לסרטן, יש מי שייקח על עצמו לגדוע את אותו גוף סרטני". הפגנת מחאה השבוע (צילום: דרור עינב)"גם אם היא חושבת שאין הסתה בהשוואת המסתננים לסרטן, יש מי שייקח על עצמו לגדוע את אותו גוף סרטני". הפגנת מחאה השבוע (צילום: דרור עינב)

"גם אם היא חושבת שאין הסתה בהשוואת המסתננים לסרטן, יש מי שייקח על עצמו לגדוע את אותו גוף סרטני". הפגנת מחאה השבוע (צילום: דרור עינב)

"ניסינו להבהיר לרגב שלמילים יש משמעות חזקה ויש מי שיפעלו לפי אותן מילים ויבצעו מעשים חמורים", אמר יונתן גור, סטודנט לחינוך שיזם את ההפגנה. "גם אם היא חושבת שאין הסתה לאלימות בהשוואת המסתננים לסרטן, יש מי שייקח על עצמו לגדוע את אותו גוף סרטני וזה מה שאנחנו מנסים להגיד באירוע הזה".

במקום נמצאו גם מספר מתומכיה של חברת הכנסת, ובינם לבין המפגינים משמאל התפתחו עימותים מילוליים. רגב, שיצאה אל המפגינים, סירבה לחזור בה מהדברים שאמרה בהפגנה אולם גינתה כל מעשה אלימות.

"הצעד האחרון לפני הטיפול הכימותרפי"

 

"יש קלון אישי קשה באמירה שלה". רגב בהפגנה (דרור עינב)"יש קלון אישי קשה באמירה שלה". רגב בהפגנה (דרור עינב)

אייל ירון, תושב שכונת שפירא בן 30, הביע את תחושותיו על האלימות המידרדרת: "יש תחושה של הסתה פרועה ואלימות באוויר בשנים האחרונות במדינה, ואנו רואים את זה מגיע השבוע לדרגה אחרת לגמרי". לדבריו, במקום מגוריו בדרום תל אביב "יש תחושה של מתח כל הזמן באוויר". הוא האשים את הממשלה אשר "לא עושה דבר למען מי שאין לו השפעה כלכלית. משסים אותנו כל הזמן אחד בשני במקום לדאוג למצב שלנו". ירון הוסיף כי "אי אפשר לעבור בשתיקה על מה שנאמר. אני משוכנע שעל חברת הכנסת מירי רגב להתפטר, כיוון שיש קלון באמירה שלה. קלון אישי קשה".

"לקרוא לסודנים סרטן זה הצעד האחרון לפני הטיפול הכימותרפי", אמרה ירדן, אחת המפגינות. "אני פה להגיד שלא נעבור על זה בשתיקה. נעמוד דקה דומיה לזכר הקורבנות שעלולים עוד להיות פה מדבריה הנוראיים של חברת הכנסת, אבל לא נגרום למישהו לרגע לחשוב שאפשר להתחמק מתגובה מאמירה שכזאת. אם מירי רגב מאמינה באמת שקבוצת בני אדם, עם משפחות, עם רגשות, עם חיים משלהם הם מחלה אורגנית בגוף של המדינה הזאת – אז אין לי מה לחפש במדינה הזאת".

http://news.walla.co.il/?w=/9/2536532


חברי כנסת משתתפים במיזם נגד גזענות

15 במאי 2012

בשחור לבן: הח"כים יוצאים נגד הגזענות

חברי הכנסת רונית תירוש ושלמה מולה הצטלמו כאשר פניהם מאופרים בשחור ולבן – לאות תמיכה במאבק האתיופים לקראת יום השונות

nrg מעריב | 15/5/2012 8:38

ח"כים נגד גזענות: חברי הכנסת רונית תירוש ושלמה מולה (קדימה) נרתמו אתמול (ב') למיזם נגד גזענות, לקראת יום השונות התרבותית הבינלאומי שיחול ביום שני בשבוע הבא. מולה ותירוש הצטלמו מאופרים בשחור לבן לקראת מיצג נגד אפליית אתיופים.

עמותת "שורשים" התורמת לעולים מעוטי יכולת יזמה מחאה נגד הגזענות תחת השם "עור שונה – אדם שווה" וגייסה את מאפרת האופנה עדה לזורגן לצורך הפקת מיצג מחאה לא שגרתי שנערך בתל אביב ברשת בתי המרקחת שור טבצ'ניק.

ביום שני בשבוע הבא (21.5) בשעה 10:30 ייערך המיצג המחאתי ובמסגרתו יסתובבו דוגמניות כהות עור ובהירות עור ברחובות דיזנגוף והמלך ג'ורג' בתל אביב עם נציגים מעמותת "שורשים" ויסבירו לעוברים והשבים על הצורך בשוויון – בכל צבע עור.

"אני מברך את היוזמה", אמר ח"כ מולה. "כל פעילות שמטרתה לצמצם את האפליה והגזענות היא מבורכת. כולי תקווה שהציבור הישראלי יתנער מתרדמתו ויבין כי

הגזענות הינה בעיה חמורה שדורשת תיקון מידי".

ח"כ תירוש הדגישה כי גילויים הגזענות האחרונים בלתי נסבלים: "הגזענות לא מבדילה בינינו! במיוחד במדינת ישראל, שצריכה לטפח חברה סובלנית המקבלת כל אדם כמות שהוא. לא יכולתי להמשיך לשבת בחיבוק ידיים נוכח האירועים הללו, ואני מקווה שאנשים רבים יזדהו עם המסר ולא יעצמו עין כשיהיו עדים להלבנת פנים המדיפה ריח חריף של גזענות".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/368/019.html


עצרת נגד אלימות בקניון מלחה: "אסור לשתוק על זה"

28 במרץ 2012

עצרת נגד אלימות בקניון מלחה: "אסור לשתוק על זה"

תחת אבטחה כבדה הפגינו כ-100 בני אדם על תקיפת העובדים בידי אוהדי בית"ר; בתו של טדי קולק: "רוצה להתנצל אישית. לא זו הציונות"

  • עוז רוזנברג
  • 28.03.2012

כ-100 בני אדם השתתפו הערב (רביעי) בהפגנה סמוך לקניון מלחה בירושלים במחאה על תקיפת עובדי הניקיון הערבים בידי אוהדי בית"ר ירושלים במתחם בשבוע שעבר.

אבי מאיר, ממארגני האירוע, אמר למשתתפים: "באנו לומר דבר פשוט. שהתקרית המכוערת מהשבוע שעבר – לא זו דרכנו. ירושלים שייכת לכל תושביה – יהודים וערבים". אכרם, אחד מעובדי הניקיון שהותקפו התייחס לפרסום המקרה ואמר: "טוב שזה פורסם. טוב שאנשים בעולם ידעו על מה שקרה פה. מה שלא טוב לערבים לא טוב ליהודים".

אסנת קולק, בתו של ראש העיר לשעבר, טדי קולק, אמרה בעצרת כי "אני רוצה להתנצל אישית. אבא שלי היה תלמידו של הרצל. הוא ראה בירושלים אור לגויים שתשא מסר רוחני של שלום ואחווה. הוא עבד על זה כל החיים והיה נלחם בתופעות כאלה באופן חד משמעי. אסור לשתוק על זה. לא זו הציונות".

העיתונאי זוהיר בהלול, שנאם אף הוא באירוע, אמר כי "מחמם את הלב לראות סובלנות כזאת בירושלים. לפעמים אני מתייאש, אבל כשאני רואה את האור בעיניכם יש לי תקווה". למקום הגיעו גם מנכ"ל קניון מלחה, גדעון אברהמי, וראשי מערך האבטחה במתחם והביעו את תמיכתם.

בסיום האירוע נכנסו המפגינים לקניון וחילקו פרחים וסוכריות לעובדי הניקיון ולמבקרים במקום, תחת השם "ביעור חמוץ", זאת "כדי להמתיק במקצת את הטעם החומץ מהשבוע שעבר", אמר אבי מאיר.

 

 


המטה למאבק בגזענות- דוח הגזענות 2012

24 במרץ 2012

דוח הגזענות 2012 – המטה למאבק בגזענות  לחצו כאן


נתניהו נפגש עם יוצאי אתיופיה: "גזענות אינה לגיטימית" – שילוב לשם תיקון או שילוב לשם יצירת חברה שיוויונית וטובה בה כל בני האדם בלי כל קשר למוצאם שווים?

22 במרץ 2012

נתניהו ליוצאי אתיופיה: "גזענות אינה לגיטימית"

מאת: טל שלו ורמי שני, מערכת וואלה! חדשות

יום חמישי, 22 במרץ 2012,

ראש הממשלה נפגש עם נציגי העדה האתיופית והבטיח לפעול לשילוב בניה בחברה הישראלית, ולטפל בין היתר בבעיות התעסוקה והחינוך. "באנו לתת תקווה לצעירי העדה האתיופית"

ראש הממשלה בנימין נתניהו ומנכ"ל משרדו הראל לוקר קיימו בצהרים (חמישי) פגישה בקריית מלאכי עם נציגי העדה האתיופית, במטרה להביע תמיכה והזדהות של הממשלה במאבק העדה בגזענות, ולבחון דרכים לשיפור שילוב בני העדה בחברה. בפגישה הדגיש ראש הממשלה כי צוות פעולה מיוחד של שרים יחל לפעול בקרוב במטרה להניע תכנית פעולה דחופה לשילוב בני העדה בחברה הישראלית, תוך הדיברות והתייעצות עם נציגי העדה האתיופית, וזיהה ארבע בעיות דחופות לטיפול; דיור, חינוך, תעסוקה ודת. "תופעת הגזענות לא תהיה לגיטימית בישראל", אמר נתניהו בפתח הפגישה, בה השתתפו גם שרת הקליטה סופה לנדבר, שר הרווחה משה כחלון, שר החינוך גדעון סער, שר השיכון אריאל אטיאס, וכן בכירים נוספים.

בחודש האחרון, בעקבות גילויי הגזענות נגד בני האתיופית, מקפיד נתניהו על שגרה כמעט שבועית של מפגשים עם נציגי העדה. ביום האישה הבינלאומי קיים ראש הממשלה מפגש עם נשים יוצאות העדה; בשבוע שעבר נפגש עם נציגי הציבור והקייסים של העדה האתיופית; וזוהי הפגישה השלישית החודש אותה הוא מקיים בנושא. לדבריו, "שמעתי על המצוקות והמועקה של הציבור. לצד ההצלחות יש גם מצוקה עמוקה וצריך לטפל בה". ראש הממשלה הדגיש כי אינו מוכן לסבול גזענות והבטיח להמשיך ולפעול בנושא. "התופעה הזאת לא תהיה לגיטימית במדינתו של העם היהודי. זו המשימה החשובה ביותר, לשמה הגענו. מעבר לכך באנו לתת תקווה לצעירי העדה האתיופית", הוסיף נתניהו.

http://news.walla.co.il/?w=/9/2519101

 


מהי גזענות? חומר למחשבה

21 במרץ 2012

מבוא תיאורטי: מהי גזענות?

פרופ' יהודה שנהב*

איננו אוהבים לחשוב על עצמנו כגזענים ואף לא להודות שהגזענות היא חלק בלתי נפרד מחיינו. אולם למרבה הצער, הגזענות הינה תופעה תרבותית נרחבת המצויה בכל חברה. משום כך אני מבקש להסיט את המבט מן השאלה "מיהו גזען?" אל השאלה "מהי גזענות?". הגדרה סוציולוגית של גזענות תאפשר לנו למשל לקבוע – האם החיקוי של מבטא מזרחי או ערבי כדי להצחיק קהל הינו גזענות? האם השלכת תרומות הדם של האתיופים הינה גזענות? האם הקריאות "מוות לערבים" הינן גזענות? האם האמירה ש"הרוסיות הן זונות" הינה גזענית?

בכל חברה יש הבדלים בין בני אדם על בסיס צבע עור, מבנה פנים, או מבנה גוף. אולם אסור שהבדלים אלו יהוו הסבר או סיבה לנחיתות חברתית או לפיגור תרבותי. הגזענות מתחילה בנקודה בה אנו מקבצים אנשים על פי מאפיינים ביולוגיים, ומייחסים להם תכונות וכישורים נחותים או נעלים. עד לאחרונה, מקובל היה להגדיר גזענות כ:

ייחוס של נחיתות, לאדם או לקבוצה, על ידי שימוש בתכונות סטריאוטיפיות ועל ידי ניסוח ההבדל בין הקבוצות במונחים של מהות ביולוגית שאינה משתנה.

אולם הגדרה זו אינה מספקת כיום. הגזענות הביולוגית הזו הייתה דומיננטית בעבר, והיא התפתחה כחלק בלתי נפרד מן השליטה של אירופה בקולוניות שלה מעבר לים. הילידים באפריקה או באסיה כונו "גזעים נתינים" ותוארו כמי שאינם מסוגלים לחשוב בצורה עצמאית או לקיים חברה חופשית. הגזע אופיין בעיקר על ידי צבע עור ומבנה גוף, והוצמדו אליו תכונות ספק ביולוגיות ספק תרבותיות: פרימיטיביות, דיבור מתיילד, אי-סדר, או מיניות מופרזת. הגזענות הביולוגית נכחה לא רק בפוליטיקה אלא גם בחברה, בספרות ובתרבות; הספרות האירופאית מגוסטב פלובר עד ג'יין אוסטן הייתה רוויה בתיאורים גזעניים, ישירים או עקיפים. גזענות ביולוגית אפיינה גם את היחס כלפי היהודים באירופה, ורק אירוני הוא שהיא מופנית על ידי יהודים כלפי יהודים, בין השאר, בישראל. למשל, הגזענות החילונית כלפי החרדים מאופיינת אמנם בשפה חברתית (פרימיטיביות, השכלה נמוכה, גלותיות או פרזיטיות), אך היא מקבלת גם מאפיינים פיסיים בתיאור הזקן, הפאות או ריח הגוף של הגברים החרדים.

אולם הגדרה ביולוגית של גזענות הינה בעייתית. משום שהמושג "גזע" הוא מדומיין ומומצא, הוא הופך את ההגדרה של "גזענות" למתעתעת וחמקמקה. כאן אני מבקש לעמוד על שלוש בעיות שקשורות לגזענות ביולוגית.  

 

(1)  "גזע" הוא מושג מדומיין. גזע אינו קיים בטבע. "גזע" הוא מושג מדומיין ומומצא שמקורו במדע הביולוגיה החל מאמצע המאה ה-18. בעקבות הביולוגיה החלו רופאים, אנתרופולוגים, בלשנים, סוציולוגים, אתנולוגים, סופרים, תיאולוגים ואנשי ממשל להסביר נחיתות או עליונות של קבוצות באמצעות דמיון השיח על הגזע. כך, באמצעות ניסוחים ביולוגיים הוצדקו הבדלים בין קבוצות חברתיות ותרבותיות. למשל, השאלה "מיהו יהודי" בגרמניה הנאצית נוסחה בשפת הביולוגיה ובמרכזה הועמדה הוכחת קיומו של "דם יהודי". אולם איש אינו יכול באמת לקבוע מהי זהות יהודית על ידי בדיקת דם; ההוכחה לקיומו של "דם יהודי" התבססה על מאפיינים אנתרופולוגיים, כמו אורחות חיים והרגלים "יהודיים" (כמו הליכה לבתי כנסת), או על ידי התחקות אחרי ההיסטוריה המשפחתית. כאשר הבדלים בין קבוצות תרבותיות מנוסחים בשפה ביולוגית, התרבות נתפסת כגזירה של הטבע. כמו בטבע, כמו בביולוגיה, התכונות של הקבוצות נתפסות כמהותיות ובלתי משתנות. כאן אנו עומדים בפני סתירה לכאורה: למרות ש"הגזע" אינו קטגוריה ממשית של הטבע, הוא הופך לקטגוריה ממשית במציאות בשל הדִמְיוּן שלו בתרבות האנושית. הפמיניסטית הצרפתייה קולט גיומן (Collette Guillaumin) כבר הצביעה על הסתירה הזו כשקבעה: "גזע לא קיים באמת, אולם הוא מדומיין בתרבות האנושית. גזע אינו ממשי, אבל בשמו נהרגים אנשים". השיח על הגזע התפתח והשתכלל באירופה ואף יושם כמדיניות בקולוניות שמעבר לים (במקרה של האימפריאליזם) או באירופה עצמה (למשל, האנטישמיות כלפי יהודים או כלפי מוסלמים). לשיח המדעי והאנתרופולוגי על הגזע היה כוח עצום שכן בשמו נרצחו אנשים:  שיח זה היווה תשתית הכרחית להשמדת יהודי אירופה. משום כך, למרות שאנו נדרשים לדחות מבחינה מוסרית את השימוש ב"גזע", איננו יכולים להכחיש את קיומו מבחינה סוציולוגית.

 

(2) גזענות מושוות למדיניות הגזע הקיצונית של גרמניה הנאצית. ההשוואה למדיניות הגזע הקיצונית של המדינה הנאצית מקשה להגדיר גזענות בהקשרים אחרים. הגזענות הנאצית הייתה כל כך קיצונית, עד שכל השוואה של גזענות, קשה ואיומה ככל שתהיה, מתבטלת בפניה. האם ניתן לכנות באותו שם את המשטר הגזעני הנאצי ואת משטר האפרטהייד הגזעני בדרום אפריקה? האם ניתן להשוות את הגזענות של המשטר הנאצי לגזענות כלפי שחורים בדרום ארצות הברית בשנות החמישים והשישים? הקושי הזה בא לידי ביטוי גם בהגדרות המילוניות שהיו נהוגות עד לאחרונה. למשל מילון אבן שושן הגדיר גזענות כ"תורת גזע", שהינה "ההשקפה הנפסדת שהארים הם בני הגזע הנעלה והמושלם ביותר". ההגדרה הזאת, המשייכת את הגזענות למדינה הנאצית ולשפת הביולוגיה, חוסמת את היכולת לדבר עליה בהקשרים אחרים. קושי זה מתקשר גם לקושי הבא. 

 

(3) רתיעה מן המושג "גזע" לאחר השואה.  לאחר שנת 1945 הייתה רתיעה משימוש במושג "גזע" ונמצאו לו תחליפים אחרים כמו "יוצאי הגירה". חוקר צרפתי בשם אטיין בליבר (Étienne Balibar) כינה את הגזענות הזאת "גזענות חדשה", משום שהיא מאפשרת את קיומה של "גזענות ללא גזע". "הגזענות החדשה" החליפה את התיאורים הביולוגיים של קבוצות בתיאורים חברתיים ותרבותיים. למשל, בישראל נהוג להשתמש במושג "עדה". עדה מתוארת כקבוצה בעלת היסטוריה משותפת והרגלים חברתיים ותרבותיים זהים. למרות שהיא לקוחה ממילון תרבותי, "עדה", כמו "גזע", היא מושג מדומיין. חשוב לציין שתיאורים של "הרגלי עדות" אינם תמיד גזעניים. אפשר לומר, ללא שמץ של גזענות, שיוצאי תימן נוהגים ללכת לבית הכנסת בשיעורים גבוהים מאשר יוצאי ברית המועצות. אולם כאשר התכונות "העדתיות" הופכות לאמירות נורמטיביות, שמסבירות נחיתות או עליונות של קבוצות, הן הופכות לגזעניות. שיעור ההליכה הגבוה לבית הכנסת יכול להיתפס כמאפיין גזעני, אם הוא משולב, למשל, בדיבור על התימנים כ"פרימיטיביים". מאפיינים תואמי-גזע דומים הם: מספר הילדים הגדול של ערבים או של חרדים, שיעורי ההשכלה הנמוכים של מזרחים, או הטענה בדבר ה"פרזיטיות" של החרדים בשל אי יציאתם לשוק העבודה.

גם הבידוק הביטחוני הסלקטיבי של פלסטינים-ישראלים בשדה התעופה הוא דוגמא מלמדת. הבידוק הביטחוני המפוצל לפלסטינים ויהודים מבוסס על שיקול רציונאלי לפיו ההסתברות לביצוע פיגוע על ידי פלסטיני גדולה יותר מאשר על ידי יהודי. גם אם טענה זאת נכונה אמפירית, ניתן להעמיד מולה את הטענה שהפגיעה בזכויות אדם חמורה מן הסיכון (כמעט האפסי) שיילקח אם תתבטל הבדיקה הסלקטיבית. לכך יש להוסיף את התופעה הבלתי נמנעת של השפלת האזרחים הערבים בעקבות הבדיקות המפוצלות. אולם גם אם נקבל את הסיבה הבטחונית כסיבה הרציונאלית, עדיין התוצאה היא הצדקתה של גזענות בחסות המדינה. וחמור מכך: האזרח הערבי נתפס כסיכון בטחוני לא רק בשדה התעופה אלא בכל מקום ומקום: בקניון, באוניברסיטה, במקומות העבודה, במסעדות או במסעות להשכרת דירות באזורים יהודיים כמו בצפת או בתל אביב. תפיסת הערבי כסיכון בטחוני באה לידי ביטוי בולט בתיקון לחוק האזרחות, המונע מפלסטינים בעלי אזרחות ישראלית לחיות בישראל עם בנות ובני זוגם תושבי השטחים, עזה או התפוצות הפלסטיניות האחרות. ישראל הגדירה את התפוצות הללו כמדינות אויב, והשתמשה גם כאן בנימוק בטחוני. תיקון זה יצר מסלולים נפרדים בחוק האזרחות: ליהודים ולערבים. יש לומר, כי חנה ארנדט (Hannah Arendt) הזהירה כבר ב-1950, בעקבות הלקח של ההיסטוריה האירופית, שתיקונים והטלאות בחוק האזרחות הינם מאפיינים של משטרים גזעניים.

בשל שלוש המורכבויות הללו של הגדרת הגזענות כביולוגית, אני מבקש להרחיב את ההגדרה ולתקנה באמצעות מושג סוציולוגי אלטרנטיבי: "הגזעה" (racialization). הגזעה מאפשרת לנו לדון בקיומו של שיח גזעני, מבלי לעסוק בקטגוריה האנכרוניסטית של "גזע". היא מאפשרת להגדיר גזענות לא רק בשיח הביולוגי אלא גם בשיח התרבותי הרחב יותר.

 הגזעה הינה הבחנה בין קבוצות על בסיס של גזע, או על בסיס של מושגים תרבותיים תואמי-גזע כמו מגדר, ארץ מוצא, מקום מגורים, או שם משפחה. על ידי הפיכת המושג ("הגזע") לפעולה ("הגזעה") אנו נמנעים מלהכיר בקטגוריה הפיקטיבית של הגזע. הגזעה אינה מושג סטטי אלא פעולה סוציולוגית:

הגזעה הינה פעולה של דמיון אנושי באמצעות מאפיינים ביולוגיים (למשל: צבע עור, אורכו או רוחבו של האף או גודל השדיים), חברתיים (למשל: עוני, ארץ מוצא ומעמד חברתי) או תרבותיים (למשל: דתיות או גודל משפחה), ושימוש במאפיינים אלו, שנתפסים כ"טבעיים" ובלתי משתנים, כדי להעניק לגיטימציה להיררכיות בין קבוצות ואנשים. 

הגזעה מאפשרת לאתר גזענות גם בשפות שאינן שפת הביולוגיה. למשל, ביום הפריימריז למפלגת העבודה, בנובמבר 2005, התראיינה אחת מתומכות אהוד ברק לתכנית רדיו, ואמרה שהמאבק בין שני המועמדים: אהוד ברק ועמיר פרץ, מזכיר לה תחרות בין טייס F-16 לבין נהג משאית. קשה לקבוע במדויק מהו המרכיב הגזעני באמירה הזאת. ניתן לטעון לזכותה של הדוברת שהיא השוותה בין שני מקצועות (טייס ונהג) ולא בין שתי קבוצות ביולוגיות (מזרחים ואשכנזים). אולם ברור שבקונטקסט של הדיון, קיים שובל גזעני בדברים הללו. רק זמן קצר לפני כן, תוארו תומכי פרץ במפלגת העבודה כ"פלנגות צפון אפריקאיות". הדוגמא הזאת מלמדת מדוע חשוב לאתר גזענות המנוסחת בשפה חברתית (במקרה זה: מקצועות) ולא בשפה ביולוגית ישירה. דוגמא נוספת היא החוק שמאפשר לוועדות קבלה ביישובים קהילתיים לסנן אנשים שאינם "מתאימים תרבותית" לחיי הקהילה ביישוב. המונח "התאמה תרבותית" הוא גמיש ורחב ולכן הוא מאפשר גזענות על בסיס של לאום, מעמד ומגדר. על הבסיס הזה נדחים ערבים, מזרחים ממעמד נמוך או נשים חד הוריות. גם הביטוי "מסעודה משדרות", אשר הוטבע בשנות התשעים כבסיס למדיניות שוויונית של טלוויזיית ערוץ 2, מאפשר גזענות ללא גזע. הביטוי מבטא את הכוונה להרחיב את תכניות הטלוויזיה לאנשי פריפריה ממעמדות נמוכים. "מסעודה משדרות", כאישה מזרחית פשוטה, נקבעה כאמת המידה הנמוכה ביותר לצריכה של טלוויזיה. גם הביטוי שטבע אהרון ברק "מבחן בוזגלו" מתייחס לשוויון מלא של כל האזרחים בפני החוק. השם "בוזגלו" בא לבטא סטאטוס נמוך של אדם ללא נגישות למוקדי הכוח. גם "מסעודה משדרות" וגם "מבחן בוזגלו" הם ביטויים גזעניים המנוסחים בשפה לא ביולוגית. במקרה הראשון, אין ניסוח של "הגזע", אולם השם מסעודה והמגורים בשדרות מספקים לנו את האינפורמציה החסרה. במקרה השני שם המשפחה "בוזגלו" הוא מסמן ברור דיו. שני הביטויים הללו, שהומצאו מתוך כוונה לתקן מציאות של אי שוויון, הם ביטויים גזעניים. הם גם הצביעו על העובדה שקיים פער "גזעי" בין מזרחים ואשכנזים בישראל. הפער בין התיאורים הללו תוך שימוש בשמות ומקום מגורים, לבין תיאורים גזעיים ביולוגיים הוא סמנטי בלבד. אלו הן דרכים שונות לבטא גזענות כלפי קבוצות. הדוגמאות הללו מלמדות כיצד נעשית גזענות לא על ידי "גזע" אלא על ידי "תואמי-גזע". תופעות דומות ניתן למצוא בשדות מגוונים כמו בספרות, בקולנוע, בפוליטיקה, במקומות העבודה, בשדות התעופה, או בגבולות.

עד עתה הצבענו על כך שהמאפיינים של הגזענות עברו בשבעים השנים האחרונות מן הביולוגיה אל החברה והתרבות. עם זאת, כדאי לשים לב גם לתנועה היסטורית הפוכה אשר מתרחשת בעשור האחרון; השיח על הגזע חזר לקדמת הבמה, לצד הדיבור העקיף של השיח החברתי והתרבותי. בתנופה שמזכירה את התנופה של סוף המאה ה-19, גם הביולוגיה חוזרת לסדר היום. השיח הביולוגי מקודם על ידי מדענים ורופאים. הבהלה לבדיקות גנטיות לפני הריון או במהלך הריון היא דוגמא אחת לאופן שבו נעשית הגזעה של תהליכים ופרוצדורות. גם כאן, למרות שניתן להסביר את בטריית הבדיקות הגנטיות המתירנית של ישראל בהסברים רציונאליים, הן עדיין מאפשרות תהליכים של הגזעה באמצעות הביולוגיה. לאור הבו-זמניות של גזענות במספר שפות (ולא רק הביולוגיה), אני מבקש להגדיר גזענות בצורה מרחיבה כ:

ייחוס של נחיתות לאדם או לקבוצה, על בסיס של תכונות סטריאוטיפיות שמנוסחות בשפה ביולוגית, חברתית או תרבותית. בשיח גזעני נתפסות תכונות אלו כנחותות, כבלתי משתנות וכמהותיות לאותה קבוצה.    

 על פי הגדרה זאת, גזענות יכולה להיות מופעלת כלפי כל קבוצה, גם כלפי בני קבוצות דומיננטיות וחזקות. עם זאת, כאשר היחסים בין הקבוצות אינם שווים, גזענות כלפי מיעוטים וכלפי קבוצות מוחלשות מעצימה את אי השוויון הקיים ממילא ואף מעניקה לו הצדקה. האתגר האמיתי של המלחמה בגזענות הוא לאתר אותה גם כאשר היא מנוסחת בשפה רציונאלית, שבתוכה מטושטשת התופעה.

http://www.acri.org.il/education/2012/03/18/what-is-racism/

 


הכי גזענים: מוסדות המדינה ואוהדי הספורט זה מה שעולה מדו"ח הגזענות שפורסם לרגל יום המאבק הבינלאומי בגזענות..

21 במרץ 2012

הכי גזענים: מוסדות מדינה ואוהדי הספורט

דוח שהתפרסם בכנס לציון יום המאבק בגזענות בכנסת, מגלה כי לצד עליה בתופעה במוסדות ציבור, חלה ירידה במקרי גזענות בין אזרחים

בשנת 2011 חלה ירידה במספר גילויי הגזענות בין אזרחים במהלך המחאה החברתית, ועלייה בתופעה במגרשי הכדורגל ומצד מוסדות המדינה. כך עולה מדוח שפרסמו אתמול (ב') המטה למאבק בגזענות ופורום ארגוני "שותפות-שראקה" בכנס לציון יום המאבק הבינלאומי נגד גזענות שנערך בכנסת.

רימון מרג'ייה

nrg

 

צעדת האתיופים נגד גזענות בירושלים. ינואר 2012.

צעדת האתיופים נגד גזענות בירושלים. ינואר 2012. צילום ארכיון: פלאש 90

לראשונה, הדוח כולל לא רק את תקריות הגזענות נגד קבוצת מיעוט אחת, אלא נגד כל הקבוצות החלשות בארץ, הכוללות את האזרחים הערבים, את עולי אתיופיה, את בני עדות המזרח, וכן את מהגרי העבודה.

ביו ממצאי הדוח, צוינו 35 חוקים והצעות חוק שעוררו מחלוקת, בשל הגדרתן כגזעניות. בין היתר נמנו גם חוק "הנכבה", חוק "החרם", הצעת חוק למימון ארגוני שמאל, ועדות הקבלה ואחרים.

קשר ישיר בין הירידה בגזענות למחאה החברתית

הדוח כלל גם התבטאויות גזעניות של נבחרי ציבור ו"מובילי דעת קהל", דוגמת התבטאויותיו של רב העיר צפת נגד השכרת דירות לסטודנטים ערבים. מתוך 59 אירועים כאלה, נרשמו 25 נגד אזרחים ערבים, שמונה נגד אזרחים ממוצא מזרחי, שניים נגד אזרחים ממוצא אתיופי, ומהגרי העבודה "זכו" גם הם ל-25 אירועים, בדומה לאזרחים הערבים.

במקום הראשון מבחינת מספר אירועי הגזענות, לפי הדוח, נמצאים מוסדות מדינה, בתי עסק וארגונים פרטיים וציבוריים, עם 155 מקרים. עוד

צוין בדו"ח כי הפגיעה קשורה בעיקר לזכות לדיור, ונעשית באמצעות הריסת בתים ופינוי דירות.

לעומת זאת, בסעיף הגזענות מצד אזרחים נרשמה ירידה קלה: מ-57 מקרים בשנת 2010, בהם נפגעו אזרחים מכל קבוצות המיעוט מיחס פוגעני של אזרחים אחרים, ל-50 מקרים ב-2011.

מחברי הדוח ציינו כי להערכתם קיים קשר ישיר בין ירידת מגמת הגזענות בין האזרחים לבין הסולידריות והאהדה שהצליחה המחאה החברתית של הקיץ ליצור בין קבוצות שונות בציבור לקבוצות המוחלשות.

בספורט: 21 אירועים גזעניים

בספורט, נרשמה העלייה גדולה ביותר במספר גילויי הגזענות בישראל. מחמישה מקרים בשנת 2010, ל-21 בשנה שעברה.

פעולות תג מחיר נרשמו גם הן בדוח: 13 אירועי פגיעה באתרים דתיים נמנו במסמך, רובם פעולות נגד מסגדים וקברים מוסלמיים. גם הצתת בית הכנסת ברמלה בחודש דצמבר האחרון צוינה תחת קטגורית תג המחיר. "בשנים עברו הפגיעה התבטאה באמירות ובהסתה, ואילו בשנה שחלפה כל הגבולות נחצו והפגיעה הגיעה לכדי פגיעה פיזית בבתי תפילה, שריפת והצתת מסגדים ובתי כנסת" נכתב בדוח.

סוג אחר של גזענות שנכלל בדוח הוא פיטורי עובדים ערבים מרשתות וחנויות של בעלים יהודים, לצד רדיפת גורמים שונים בימין אחר בעלי עסקים שמעסיקים עובדים ערבים.

במקביל לפרסום הדוח, יצאו המטה למאבק בגזענות ו"שותפות- שראקה" בקמפיין תחת הסיסמה "גזענות נגד כולם, כולם נגד הגזענות".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/348/718.html?hp=1&cat=402&loc=3

 


היום ה 21.3 הוא יום המאבק הבינלאומי נגד הגזענות

20 במרץ 2012

יום המאבק הבינלאומי לגזענות

"העשרים ואחד במרץ, יום ביעור האפליה הגזעית הבין-לאומי, הוא אחד הוותיקים שבימים הבין-לאומיים אשר ארגון האומות המאוחדות מציין אותם. הוא הוכרז בשנת 1966בעקבות אירוע טראגי, שזעזע עמוקות את מצפון העולם: טבח הילדים – תלמידי בית-הספר, שהפגינו נגד חוקי האפרטהייד – בידי המשטר הגזעני של דרום אפריקה. האפרטהייד שהיה מערכת שפלה, שמיסדה את הגזענות ואת האפליה בקריאת-תיגר עזת-מצח על כל הקדמה המוסרית והאתית שהושגה בידי האנושות." (מתוך דבריו של מנכ"ל אונסקו, אתר הוועד הישראלי לאונסקו, משרד החינוך)

מדינת ישראל חתמה בשנת 1966 על האמנה הבינלאומית בדבר ביעור כל הצורות של אפליה גזעית .

מערכת החינוך שותפה למשימה חינוכית וערכית זו, כפי שקובעות גם מטרותיו של חוק החינוך הממלכתי: "להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים" (סעיף 2(2) לחוק).

לרגל היום הבין-לאומי למאבק בגזענות 2011 מומלץ לבתי הספר להקדיש שעתיים לעיסוק בנושא זה באותו שבוע.

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Mazkirut_Pedagogit/Mate/YemeiLochEzrachim/YomGizanout/Gizanout.htm

הצעות למערכי שיעור בשבוע המאבק בגזענות- מיתוך אתר משרד החינוך

ערכה חינוכית לקראת יום המאבק הבינלאומי בגזענות- מטעם מחלקת נוער וצעירים והגודה לזכויות האזרח בישראל

 


כולנו גזענים \יעל בן יפת

14 במרץ 2012

MY YNET

בשבוע הבא לרגל יום המאבק בגזענות יוציא המטה למאבק בגזענות את הדוח השנתי. הדוח מורכב מאיסוף אינטנסיבי של פרסום גילויי גזענות בישראל, ובמקביל לפרסומו יתקיים כנס בכנסת ויתחיל קמפיין שינסה לשכנע אותנו הישראלים למה גזענות זה רע.

הבעיה בלהסביר לא/נשים מדוע זה לא כזה גליק גדול להיות גזענים היא שבדרך כלל אלה שקשה לשכנע סבורים שהמצב כרגע שם אותם בעדיפות על פני האחרים.

למשל: אם לא ישכירו דירות בשפירא לפליטים וגם לא לערבים יהיו יותר דירות להשכרה ואולי המחירים ירדו או לחילופין אולי אף יכנסו דיירים אמידים יותר שיעלו את ערך הדירות. מצב WIN-WIN שמעודד יציאה לרחובות או לפחות ביקור תמיכה ברב אליהו בצפת.

מה שהם לא מבינים הוא שבמערך הכוחות הקיים גם הערבים והפליטים וגם אותם תושבים שמחים הם כלי משחק בידיהם של קבלנים שלוחצים ידיים עם חולדאי וחלומו על החלפת אוכלוסייה. חלום הג'נטריפיקציה הרטוב שבסופו גם שכונות הדרום יראו כמו קיבוץ עם שבעה מדורי ועדות קבלה. בסוף התהליך אותם תושבים ימצאו את עצמם יחד עם שאר תושבי השכונות – בעיר אחרת.

הדוח נותן מבט רחב על כלל המרחבים בישראל בהם יש גזענות. מה שברור באופן מוחלט הוא שאין מרחבים בהם אין גילויי גזענות ויש הרבה קטגוריות חברתיות שאם את עוטה על עצמך, או מדמיינת כי את עוטה על עצמך, תוכלי לחוש את הגזענות בצורה מוחשית יותר.

נשים נכנסות בדרך כלל בקלות למועדונים, הן עוברות בלי הנד עפעף לא בגלל פמיניזם מוגבר אלא בדיוק להיפך – סקסיזם הדורש אובייקטים מיניים במועדון, כזה שימשוך קהל. הן יכולות להיכנס ולרוב לא ישימו לב לבחורים התקועים בכניסה ועוברים או לא עוברים את סף המועדון במשחק הסלקציה האינסופי.

צריך באמת רגישות גבוהה לשים לב לגזענות שהאחר חווה. לדעת מה זה להיכנס אוניברסיטה עם חיג'אב, להבין את המשמעות של להסתובב באוניברסיטת תל אביב עם ציצית וכיפה או להגיע לתחנה מרכזית כשעורך שחור.

בסופו של יום רבים מאיתנו נופלים לפרופיליזציה החברתית של שווים יותר ושווים פחות, כל אחד בתחומו. מזרחים, אתיופים, ערבים, רוסים, דתיים וחרדים, מהגרי עבודה ופליטים. ההבנה כי אנחנו לא לבד בדיכוי וכי חלקנו לא רק מדוכא אלא חלק מהמנגנון המדכא יכולים להיות צעד חשוב לקראת סוג של פתרון.

  • הכותבת היא מנכ"לית הקשת הדמוקרטית המזרחית, לשעבר חברת מועצת העיר תל אביב יפו ותושבת קרית שלום שבדרום העיר

http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4202785,00.html

 


%d בלוגרים אהבו את זה: