כי מעכשיו שום טוב כבר לא יכול לקרות
31 במאי 2012 מאת נעמה
השורה שבכותרת מסיימת את שירו של ו”ה אודן ‘בלוז הלוויה’. שהתרבות הישראלית התוודעה אליו בעיקר דרך הסרט ארבע חתונות ולוויה. ולמרות שההקשר שונה לחלוטין, היא שמהדהדת בראשי בעקבות הצטברות המאורעות האחרונים.
נראה כאילו איזו לבנה אחרונה שסכרה את מעטה התרבותיות האנושית (אם לא הומאניות בסיסית), מלהיסדק – התמוטטה. והסכר נפרץ. חברי כנסת מסיתים לגזענות בהפגנות נגד זרים; חברת כנסת מהקואליציה קוראת להכניס את פעילי זכויות האדם המגינים עליהם למחנות בדרום יחד איתם; שר הפנים (שר הפנים!) מנפק לנו את הכותרת משמאל.
לפני זמן מה הוכנסה ישראל לרשימת האו”ם של המדינות המגבילות ארגוני זכויות אדם. התפתח ויכוח. האם אפשר להשוות את המצב אצלנו לזימבאבווה וקמבודיה? ודאי שלא. ישראל היא גם המדינה הדמוקרטית היחידה ברשימה, כך שההשוואה אליהן אינה בדיוק מחוז חפץ, דומני. הרקע לצעד הזה היה הצעת החוק להגביל את המימון של העמותות על-ידי ממשלות זרות. בצדק הצביעו המתנגדים על כך כי הצעת החוק נבלמה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. כלומר, שיש במערכת הממוסדת של ישראל גורמים מגינים ובולמים. מצד שני, הצעת החוק הזאת עברה בוועדת השרים לענייני חקיקה. לא מדובר באיזו הצעת חוק פרטית פרובוקטיווית שנועדה בעיקר ליחצ”ן את הוגיה. “הצהרת חוק”, כפי שמכנה אותן יו”ר הכנסת ריבלין (ותיקנו אותי שהשנינות הזאת מיוחסת לשבח וייס). עדיין יש הסבורים, וביניהם משפטנים רציניים ומוערכים המבינים גם בזכויות אדם וגם באו”ם – שהצעד הזה שנקטה נציבת זכויות האדם של האו”ם לחלוטין אינו מוצדק. שאפילו חוק כזה היה מתקבל (אגב, באופן אישי יש לי ביקורת על מימון ארגונים בידי ממשלות זרות) – הוא לא היה מהווה הצדקה לכך. גם העובדה שח”כית, אפילו שהיא ממפלגה מרכזית ולא מאיזה זרם קיקיוני, קוראת להכניס פעילי זכויות אדם למחנות ומסרבת להתנצל על כך כשהאפשרות ניתנת לה – איננה כשלעצמה איום של ממש.
דמם של פעילי זכויות אדם אינו סמוק יותר משל אחרים. העובדה שהמערכת הבינלאומית של זכויות אדם נותנת להגנה עליהם חשיבות מיוחדת (כולל דווח מיוחד של האו”ם לנושא זה), נובעת אך ורק מהעובדה שעבודתם מאפשרת הגנה על זכויות אדם. לכן מעבר לאיום עליהם עצמם, הגבלת פעולתם ותקיפתם מסכנת את ההגנה האפקטיווית על זכויות אדם באותה מדינה.
אבל הבעיה איננה בקריאות מבודדות. הבעיה היא, ראשית, בכך שמדובר בזרם הולך וגובר; ושנית, בכך שאין התנערות רשמית וציבורית מהתועבה הזאת ואין הוקעה ממסדית ופומבית של משמיעיה. הקדנציה הראשונה של נתניהו התאפיינה בהסתה פרועה של חלקי העם זה בזה. עכשיו הוא יכול לשבת בצד ולראות איך אחרים עושים לו את העבודה. נוצרה כאן לגיטימציה לגזענות ולהסתה, מה-hard core של הממשל הישראלי. שבחלקו פשוט מוביל אותה. ורובו – כמו רוב הציבור – מבליג, עובר עליה בשתיקה, מתייחס אליה בסלחנות, בדיבור כפול או בקריצת עין. נעזוב רגע בצד את המסגור התקשורתי הבעייתי בפני עצמו מבחינת הלגיטימציה לשיח הזה. ח”כים הם נבחרים, אי אפשר לפטר אותם. (אף כי אפשר בהחלט להטיל עליהם סנקציות). אבל מה מונע בדיוק מנתניהו מלהעביר את אלי ישי מתפקידו? ובכך לסמן באופן הברור ביותר שאמירות כאלה אינן מייצגות אותו, את ממשלתו ואת מדיניותו? אלא שזאת בדיוק המדיניות: גם לא לקחת אחריות על מה שקורה (כלומר, על המדיניות שלךומה שהיא יוצרת) וגם להסכים בשתיקה או בחצי פה עם המדמנה המסוכנת שהיא מניבה.
להגיד שבסוף ההסתה הזאת תיגמר ברצח, לא נראה לי מופרז היום. יהיו גם השלכות נוספות. קשות הרבה יותר מהשאלה לאיזו רשימה ישראל מוכנסת באו”ם. הנוגעות לאילו חברה ומדינה נשארות לנו כאן בכלל.
"כי מעכשיו שום טוב כבר לא יכול לקרות". אודן היה גם משורר פוליטי מאוד. כאנשים פוליטיים אין לנו הלוקסוס להרים ידיים. אבל לפעמים, רק לפעמים, מותר להתייאש לרגע. להתעצב ללבנו על כל הנעשה סביב. על הזרם העכור שנהפך לשיטפון. כמה טוב שיש את אודן להתרפק עליו.
עוד בנושא: תזכירו לי מה מחזיק אותי פה
Funeral Blues
W.H. Auden
Stop all the clocks, cut off the telephone.
Prevent the dog from barking with a juicy bone,
Silence the pianos and with muffled drum
Bring out the coffin, let the mourners come.
Let aeroplanes circle moaning overhead
Scribbling in the sky the message ‘He is Dead’,
Put crêpe bows round the white necks of the public doves,
Let the traffic policemen wear black cotton gloves.
He was my North, my South, my East and West,
My working week and my Sunday rest
My noon, my midnight, my talk, my song;
I thought that love would last forever, I was wrong.
The stars are not wanted now; put out every one,
Pack up the moon and dismantle the sun.
Pour away the ocean and sweep up the wood;
For nothing now can ever come to any good
פורסם ע"י מגבירים ת'אור 
מגבירים ת'אור 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.