כי מעכשיו שום טוב כבר לא יהיה!! הכתובת על הקיר!!

31 במאי 2012

כי מעכשיו שום טוב כבר לא יכול לקרות

31 במאי 2012 מאת נעמה

השורה שבכותרת מסיימת את שירו של ו”ה אודן ‘בלוז הלוויה’. שהתרבות הישראלית התוודעה אליו בעיקר דרך הסרט ארבע חתונות ולוויה. ולמרות שההקשר שונה לחלוטין, היא שמהדהדת בראשי בעקבות הצטברות המאורעות האחרונים.

Ishayנראה כאילו איזו לבנה אחרונה שסכרה את מעטה התרבותיות האנושית (אם לא הומאניות בסיסית), מלהיסדק – התמוטטה. והסכר נפרץ. חברי כנסת מסיתים לגזענות בהפגנות נגד זרים; חברת כנסת מהקואליציה קוראת להכניס את פעילי זכויות האדם המגינים עליהם למחנות בדרום יחד איתם; שר הפנים (שר הפנים!) מנפק לנו את הכותרת משמאל.

 

לפני זמן מה הוכנסה ישראל לרשימת האו”ם של המדינות המגבילות ארגוני זכויות אדם. התפתח ויכוח. האם אפשר להשוות את המצב אצלנו לזימבאבווה וקמבודיה? ודאי שלא. ישראל היא גם המדינה הדמוקרטית היחידה ברשימה, כך שההשוואה אליהן אינה בדיוק מחוז חפץ, דומני. הרקע לצעד הזה היה הצעת החוק להגביל את המימון של העמותות על-ידי ממשלות זרות. בצדק הצביעו המתנגדים על כך כי הצעת החוק נבלמה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. כלומר, שיש במערכת הממוסדת של ישראל גורמים מגינים ובולמים. מצד שני, הצעת החוק הזאת עברה בוועדת השרים לענייני חקיקה. לא מדובר באיזו הצעת חוק פרטית פרובוקטיווית שנועדה בעיקר ליחצ”ן את הוגיה. “הצהרת חוק”, כפי שמכנה אותן יו”ר הכנסת ריבלין (ותיקנו אותי שהשנינות הזאת מיוחסת לשבח וייס). עדיין יש הסבורים, וביניהם משפטנים רציניים ומוערכים המבינים גם בזכויות אדם וגם באו”ם – שהצעד הזה שנקטה נציבת זכויות האדם של האו”ם לחלוטין אינו מוצדק. שאפילו חוק כזה היה מתקבל (אגב, באופן אישי יש לי ביקורת על מימון ארגונים בידי ממשלות זרות) – הוא לא היה מהווה הצדקה לכך. גם העובדה שח”כית, אפילו שהיא ממפלגה מרכזית ולא מאיזה זרם קיקיוני, קוראת להכניס פעילי זכויות אדם למחנות ומסרבת להתנצל על כך כשהאפשרות ניתנת לה – איננה כשלעצמה איום של ממש.

דמם של פעילי זכויות אדם אינו סמוק יותר משל אחרים. העובדה שהמערכת הבינלאומית של זכויות אדם נותנת להגנה עליהם חשיבות מיוחדת (כולל דווח מיוחד של האו”ם לנושא זה), נובעת אך ורק מהעובדה שעבודתם מאפשרת הגנה על זכויות אדם. לכן מעבר לאיום עליהם עצמם, הגבלת פעולתם ותקיפתם מסכנת את ההגנה האפקטיווית על זכויות אדם באותה מדינה.

אבל הבעיה איננה בקריאות מבודדות. הבעיה היא, ראשית, בכך שמדובר בזרם הולך וגובר; ושנית, בכך שאין התנערות רשמית וציבורית מהתועבה הזאת ואין הוקעה ממסדית ופומבית של משמיעיה. הקדנציה הראשונה של נתניהו התאפיינה בהסתה פרועה של חלקי העם זה בזה. עכשיו הוא יכול לשבת בצד ולראות איך אחרים עושים לו את העבודה. נוצרה כאן לגיטימציה לגזענות ולהסתה, מה-hard core של הממשל הישראלי. שבחלקו פשוט מוביל אותה. ורובו – כמו רוב הציבור – מבליג, עובר עליה בשתיקה, מתייחס אליה בסלחנות, בדיבור כפול או בקריצת עין. נעזוב רגע בצד את המסגור התקשורתי הבעייתי בפני עצמו מבחינת הלגיטימציה לשיח הזה. ח”כים הם נבחרים, אי אפשר לפטר אותם. (אף כי אפשר בהחלט להטיל עליהם סנקציות). אבל מה מונע בדיוק מנתניהו מלהעביר את אלי ישי מתפקידו? ובכך לסמן באופן הברור ביותר שאמירות כאלה אינן מייצגות אותו, את ממשלתו ואת מדיניותו? אלא שזאת בדיוק המדיניות: גם לא לקחת אחריות על מה שקורה (כלומר, על המדיניות שלךומה שהיא יוצרת) וגם להסכים בשתיקה או בחצי פה עם המדמנה המסוכנת שהיא מניבה.
להגיד שבסוף ההסתה הזאת תיגמר ברצח, לא נראה לי מופרז היום. יהיו גם השלכות נוספות. קשות הרבה יותר מהשאלה לאיזו רשימה ישראל מוכנסת באו”ם. הנוגעות לאילו חברה ומדינה נשארות לנו כאן בכלל.

"כי מעכשיו שום טוב כבר לא יכול לקרות".  אודן היה גם משורר פוליטי מאוד. כאנשים פוליטיים אין לנו הלוקסוס להרים ידיים. אבל לפעמים, רק לפעמים, מותר להתייאש לרגע. להתעצב ללבנו על כל הנעשה סביב. על הזרם העכור שנהפך לשיטפון. כמה טוב שיש את אודן להתרפק עליו.

עוד בנושא: תזכירו לי מה מחזיק אותי פה

Funeral Blues
W.H. Auden

Stop all the clocks, cut off the telephone.
Prevent the dog from barking with a juicy bone,
Silence the pianos and with muffled drum
Bring out the coffin, let the mourners come.

Let aeroplanes circle moaning overhead
Scribbling in the sky the message ‘He is Dead’,
Put crêpe bows round the white necks of the public doves,
Let the traffic policemen wear black cotton gloves.

He was my North, my South, my East and West,
My working week and my Sunday rest
My noon, my midnight, my talk, my song;
I thought that love would last forever, I was wrong.

The stars are not wanted now; put out every one,
Pack up the moon and dismantle the sun.
Pour away the ocean and sweep up the wood;
For nothing now can ever come to any good


משנתם של ברוך מרזל ואיתמר בן גביר הגיעה אל דרום ת"א אותה משנה ארורה ומתועבת: גזענות ,שנאת הזר,עויינות,אלימות ופגיעה בחפים מפשע: נראה שאתמול נוער הגבעות הגיע אל דרום ת"א

31 במאי 2012

אמש בשכונת שפירא: נוער הגבעות ירה חצי קשת בעוברי אורח שחורים\ בלוג בעינייני דיומא

כשהגעתי אתמול בערב אל התחנה המרכזית בתל-אביב, כבר פוזרה ההפגנה הקצרה שהתקיימה שם. היא היוותה רק את נקודת הפתיחה להפגנה המרכזית שהתקיימה מאוחר יותר בדרך קיבוץ גלויות. פסעתי בגפי אל רחוב זה, מתחקה אחר דבוקת האנשים שצעדה אף היא אליו. חלפתי ליד גינה ציבורית הסמוכה לבית הספר 'שורשים'. שלוש נערות יפהפיות ניצבו שם והביטו בתהלוכה. כולן היו ילידות ישראל ממוצא מערב-אפריקני. ניגשתי אליהן והתעניינתי ביחס לתחושה הפוקדת אותן ברגעים אלה. הן שוחחו עימי בעברית משובחת ושאלו אותי מיהם המפגינים. משנודע להן, אפילו מעט סקרנות לא בצבצה מעיניהן. אין ביניהן ובין האריתריאים שותפות גורל. שלושתן תקבלנה בעתיד אזרחות ישראלית על פי החלטת משרד הפנים, אם כי רק שתיים מהן חפצות לשרת בצה"ל. האחרת רוצה להיות וטרינרית בקנדה דווקא.

ברחוב מסילת ישרים התפרע אפריקני וצעק בקולי קולות על השוטרים. הוא ביקש להתעמת עם הישראלים, אולם הקבוצה שהיתה בקרבתו מנתה רק אנשי שמאל שהגיעו למחות נגד ההפגנה. מישהו ניסה להסביר לו שהללו תומכים בשהייתו בארץ ולא רוצים לסלקו, אבל הוא התפרץ מחדש כעבור רגע קט. קבוצת המחאה של השמאל מנתה כמה עשרות נפש. ביניהם נכללו אנשים מבוגרים למדי, אבל רובם היו צעירים פרועי שיער בשנות העשרים לחייהם. שתי בחורות שוחחו ביניהן בגרמנית. תחילה סברתי כי הינן עיתונאיות, אך כשביררתי עימן, הבינותי שהן אנרכיסטיות אוסטריות ששוהות דרך קבע בגדה המערבית. אכן, ידידיהן מן השמאל הרדיקלי הביאון אל דרום תל-אביב מסיבה שלא עלה בידי לברר. אפשרות אחת היא שגויסה תגבורת של אירופאים לצורך חיזוק מחאתם, מכיוון שהיתה מזערית באמת. אפשרות שניה, סבירה יותר, קשורה לרצון הבלתי נלאה של עוכרי ישראל לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ לארץ, למען ידע העולם כולו, באמצעות אותן "פעילות שלום", כי הציונים הם גזעניים ושונאי זרים. מכל מקום, הן לא נראו מזועזעות מן המתרחש סביבן. עבור בוגרות בלעין ונעלין נדמתה להן ההפגנה בקיבוץ גלויות שלווה למדי, ואכן, כך היתה עד תומה. בצד של שכונת שפירא מחו פעילי השמאל, ומעבר לכביש, בצד של קרית שלום, הפגינו פעילי ימין ותושבי האזור נגד האפריקנים בקריאות חוזרות ונשנות: "או-אה הפגנה – לא רוצים סודנים בשכונה", "העם דורש סודנים לגרש", "ביבי תתעורר – הדרום שווה יותר".

המשטרה פעלה באופן נהדר ושמרה על הסדר בצורה מעוררת כבוד. רוב הזמן פטפטתי עם שוטרות הבילוש שקל היה לזהותן חרף בגדיהן האזרחיים, מפני שמכשיר הקשר בלט מתחת לחולצותיהן מבעד לכתף. מלבד שוטרי הבילוש נכחו גם שוטרי תנועה, משטרה כחולה, פרשים מן היס"מ על סוסיהם, ובעיקר נפרשו שם מג"בניקים רבים, שכמה מהם הביעו בינם לבין עצמם אמפתיה כלפי תושבי דרום תל-אביב. למג"בניקית חיננית נפל דבר-מה ארצה, ואני לא שמתי לב לדבר, ומשהבחנתי כי מישהי מתכופפת לעברי, זזתי מעט אחורה ודרכתי על אצבעות ידה. ביקשתי את מחילתה, אבל לא הצלחתי לשכך את זעמה גם לאחר סליחות רבות.

בחברת אנז'י (?), האוסטרית הצעירונת, ניגשתי לפיצריה קרובה כדי להרוות את הצימאון. היא רצתה שאקנה לה אר.סי. קולה. בני עמה ידועים כגזעניים מזה דורות והתעניינתי לדעת מה דעתה על בעיית הזרים באופן כללי. לדבריה, היהודים בפלשתין הישראלית אינם רשאים מבחינה מוסרית לסלק זרים מתחומה, מפני שהם עצמם מהווים זרים בשאר העולם, וכך גם באוסטריה. האם פרויד הוא זר שצריך היה לגרש, שאלתי אותה. האם מאהלר הוא זר גם כן, הוספתי ושאלתי. היא היתה מבולבלת. ניסיתי להסביר לה ללא הצלחה מהו ההבדל בין אזרחי המדינה לבין נתינים זרים, אבל היא התעקשה שהיהודים הינם זרים כמעט בכל מקום – בפלשתין הערבית, בארצות אירופה, ועתה הם רוצים להשתלט על אמריקה באמצעות מיט רומני, אשר לו ישנם שורשים יהודיים, לסברתה.

ההפגנה נמשכה כשעתיים והסתיימה בשעה עשר בלילה. שבתי על עקבותיי דרך רחוב מסילת ישרים, שמחציתו הדרומית מצויה בשיפוצים קדחתניים. נלוו אליי ארבעה נערים בוגרים מאחת ההתנחלויות. כולם חבשו כיפה ענקית על ראשם. הם נשאו בידיהם אשפת חצים וקשת שרכשו בחנות צעצועים. מנהג משונה היה להם. בכל פעם שנתקלנו ברחוב בשחור עור, הם ירו לעברו חצי פלסטיק בזה אחר זה. אלה לא היוו סכנה לגוף. מטרתם היתה להשפיל בני אדם בגלל צבע עורם. לא הבעתי את מורת רוחי מפני שרציתי לגלות עד אנה ירחיקו לכת, אבל הם הסתפקו במעשי הקונדס הנלוזים שלהם וצילמו זה את ירייתו של זה, כאילו מדובר בבידור. ובכן, לא כך אני חשתי. הרגשתי בושה רבה, עצב עמוק, וגם פיכחון: האנרכיסטים נגד גדר ההפרדה וקבוצת פראים מגבעות השומרון מצאו להם הזדמנות נאותה לייצא את מדוניהם אל תוככי תל-אביב. מאז ומתמיד אמרתי כי למחרחרי ריב אין שום אידיאולוגיה אמיתית, מלבד רצונם ליצור פרובוקציות, יהיה לאומם אשר יהא. אני צדקתי.

http://benhateva.wordpress.com/2012/05/31/73966/

 


על הפליטים בדרום תל אביב וקצת עלינו

16 במאי 2012

על הפליטים בדרום ת"א וקצת עלינו

במשך כמה שבועות  ישנה דעה רווחת כי הפליטים שנמצאים בדרום ת"א- מקומם מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל.

ההתבטאויות רק הולכות וגוברות נגד שהותם של הפליטים, גם חברי כנסת מתבטאים באמירות גזעניות וחמורות נגד שהייתם של הפליטים בדרום ת"א ובכלל בארץ. נראה שהם קצת שוכחים שמה שמביא את האלימות והסבל הזה זאת אותה מדיניות שהם נותנים לה יד- ההשתקה.

הפליטים, הם אינם הבעיה. הבעיה האמיתית היא, היא אותן אמירות שנותנות לגיטימציה לשנאה ומסיתים לאלימות ובעיקר לא מפסיקים את המחזוריות המתמשכת של חלופת מהלומות אלימות בין תושבי דרום ת"א לבין הפליטים, מציאות מתוחה ויומיומית.

אדוני השר- חבר הכנסת דנון לאותם פליטים שאתה רוצה להעיף מגבולות המדינה אין לאן לחזור, הם ברחו מהתופת מהטבח הנורא בארצם, להחזיר אותם למולדתם זה לחרוץ את דינם כדין מוות.

אדוני שר הפנים אלי ישי- הכלא הגדול שאותו אתה רוצה לייעד לאותם הפליטים, הוא לא הפיתרון. הם לא חיות. הם בני אדם. שנקלעו למצב בלתי סביר ולא אנושי וברחו על נפשם.

אולי במקום לתת פיתרונות גזעניים לבעיות אמיתיות, הגיע הזמן באמת לחשוב ולייצר תוכנית הומאנית ואנושית לאותם הפליטים,ולא לייצר להם או להחזיר אותם ביחס המשפיל שהם חווים פה למקומות שמייצרים שנאה הדדית ואלימות.

וביד שניכם ישנה טעות גדולה, הבעיה האמיתית שמאיימת על אנושיותה ומוסריותה של החברה הישראלית, הן אותן אמירות שנאה וגזענות שאתם מעודדים, זהו הנגע האמיתי ואותו צריך לרפא.

כעם שחי במשך שנים בגולה, וחווה השפלות ואנטישמית עלינו לראות עת עצמנו כלוחמי שנאת חינם וכלוחמי המאבק בגזענות ולא לחזור על אותם מעשים ואמירות שכוונו אלינו בתקופות שונות בהיסטוריה שלנו.

על המדינה והעומדים בראשה לנקוט עמדה ברורה אחראית ומוסרית כלפי הפליטים, לא על חשבון החברה הישראלית ולא על חשבון התושבים אלא ביצירת מציאות חיים מאפשרת לשני הצדדים.

דניאל, דרור ישראל- תנועת הבוגרים


מחירון הדמים של הרב עובדיה יוסף\ אריאנה מלמד

16 במאי 2012

מחירון הדמים של הרב עובדיה

הרב עובדיה יוסף בעצם אמר לחסידיו: תבדקו מי האיש המוטל לפניכם על הכביש, מתבוסס בדמו. יהודי? תרימו טלפון למד"א. גוי? אם אתם עומדים שם לבד, חכו למוצ"ש. לקרוא ולבכות

אריאנה מלמד

פורסם: 16.05.12, 13:18

הפיגוע אירע ב-1 ביוני 2001, והוא עדיין חקוק בזיכרון הציבורי: 17 נערים ונערות נהרגו מייד. עוד ארבעה מתו מפצעיהם בייסורים. עוד עשרות נפגעו. זה היה ביום שישי בלילה, וההדף הרעיד את השלהבות הקטנות של נרות השבת. גרתי אז סמוך מאוד לדולפינריום, וכשהפיצוץ נשמע היה ברור שמשהו נורא ועצום התרחש לא רחוק מהבית.

פעם, לפני שנים רבות, הוכשרתי כחובשת. האינסטינקט הראשוני והמיידי שלי היה למהר לשם ולהושיט עזרה, אם רק אוכל, אבל ידעתי גם שכוחות הצלה גדולים וטובים מכל מה שיש לי להציע יגיעו לפני, ועדיף להישאר בבית ולא להפריע למקצוענים האמיתיים. ההיגיון אמר – שבי בשקט. הלב אמר, כשיש פצועים, איך את יכולה לשבת בשקט?

אני מספרת לכם את זה מפני שבסופו של דבר הלכתי למה שקרוי "זירת הפיגוע". אני מספרת לכם את זה כי הזיכרון החריף של המקום והזמן ההוא צף ועלה תוך כדי קריאת דיווח על פסק הלכה של הרב עובדיה בנוגע לטיפול בגוי בשבת. קראתי, נזכרתי, בכיתי – אני חושבת שזו הפעם הראשונה בחיי שבכיתי בגלל פסק הלכה, בגלל המקום הרע מכל פיגוע שפסק כזה מוביל אליו, בגלל שהוא מצטרף לשורה ארוכה של אמירות וקביעות והתבטאויות ומחשבות שבגללן אני מתביישת שוב ושוב ביהדותי, או בפנים הציבוריות שהיהדות הזו לובשת בשנים האחרונות.

כי מה בעצם אמר הרב עובדיה? שאסור לחלל שבת בסיוע רפואי לגוי, שסיוע כזה אינו מבחינת פיקוח נפש שדוחה שבת, ושאם באמת ממש מוכרחים – בגלל שחוקי המדינה מחייבים רופאים (אבל רק רופאים ואנשי צוות רפואי) להושיט סיוע לכל – צריך לעשות את זה בשניים, כי אז מה שאסור לאחד הופך להיות מותר.

נוצרי, מוסלמי, בודהיסט? שייחנקו

קראתי שוב ושוב, ובעיני רוחי עמדו המראות של הפיגוע. לא, איני יודעת אם אמא של כל נפגע ונפגע נולדה כיהודיה. לא יודעת, לא רוצה לדעת, לא רוצה להאמין שמורה הלכה חשוב כמו הרב עובדיה בעצם אומר לחסידיו – תבדקו טוב מי האיש המוטל לפניכם על הכביש, מתבוסס בדמו. יהודי? תרימו טלפון למד"א. גוי? אם אתם עומדים שם לבד, חכו עד מוצ"ש. יהודי לא נושם? אם אתם יודעים לעשות פיום קנה בעצמכם בשטח ולפתוח לו את קנה הנשימה, עשו מיד. הרי כל המציל נפש אחת מישראל וגו'. נוצרי, מוסלמי, בודהיסט, שינטואיסט, הינדי וכיוצא באלה גויים גמורים? שייחנקו.

ועכשיו, כדי שתבינו למה אני בוכה גם כשהדברים האלה נכתבים, אנא חישבו על היפוך יוצרות קל. נגיד שבארצות הברית קם מטיף דתי נוצרי שמיליונים נוהים אחרי דרשותיו ומכריז שאסור לסייע ליהודי פצוע או חולה ביום א' הקדוש – לא תצעקו אנטישמיות? לא תקללו? לא תילחמו ברוע הגזירה? לא תאמרו, איך ייתכן שמי שמאמין באל אחד ובברואים בצלמו יעז לחשוב כך ולומר דברים כאלה בפרהסיה? ואיך הוא מעז, בידיעה שדבריו נופלים על אוזניים קשובות כל-כך ורבות כל-כך?

ובחזרה לרב עובדיה: כן, מבחינה הלכתית טהורה, נוקשה ופונדמנטליסטית הוא לגמרי צודק. מותר להפעיל קלנועית חשמלית בשבת (על דרך גרמא, כמובן) לנוחות המתפללים המוגבלים בתנועה, אסור להציל גוי. אלו הם פניה של היהדות שהוא מקדם, שאין בה סיכוי לשינוי הלכתי "משום דרכי שלום", שאין בה סיכוי להבנה שבעיני האל, כולנו בסופו של דבר בני אדם, ואין לנו דרך לחיות בעולם הזה אם נבדיל בין דם לדם.

גזענות ושנאת זרים

בקרב חילונים דעתניים נוהג לאחרונה טרנד ניאו-ליברלי חדש שבו קושרים כתרי נאורות, סובלנות וחדשנות לרב עובדיה, ולו מתוך כבוד לכוחו העצום בציבוריות הישראלית, כמי שיושב בצומת מאוד משמעותי בין פוליטיקה לדת, כמי שמוביל שינויים חברתיים במחנה גדל והולך של חסידים. מצטערת, לא יכולה להלל ולקלס איש שבפשוטם של דברים אומר כך: חיי אדם נחשבים רק אם הוא יהודי. אם לא, אז לא, וכך יאה וראוי, ורק כך תעשו את הישר והטוב בעיני

האל. ותזכרו – תאונה, פיגוע, התקף לב של הזולת בשבת? פיקוח נפש דוחה שבת. אה, וגוי אינו בכלל "זולת".

ומה שחמור עוד יותר הוא שפסק ההלכה הזה אינו איזו ירייה בודדה באפלה, אלא מצטרף למאות התבטאויות של רבנים ממחנות שונים, שמשתמשים מזה שנים בהלכה מחד גיסא ובמעמדם הציבורי הרם מאידך גיסא כדי להצדיק שנאת זרים, התבדלות קיצונית, גזענות חשוכה – והמוני בני אדם מקשיבים להם ומהנהנים בהסכמה מוחלטת, כי אלה דברי אלוהים חיים.

ומה שחמור עוד יותר מזה הוא, שאף אחד כבר לא נבהל מביטויים כאלה, שאף אחד לא זועק ומתקומם, שאף אחד כבר לא בוכה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4229992,00.html


כשהגזענות מושרשת בחברה מה הפלא שנזרקים בקבוקי תבערה על בתים של פליטים

29 באפריל 2012

למה לא הופתעתי מבקבוקי התבערה

זה רק הסימפטום. המחלה האמיתית מקננת בממשלה, בעירייה ובכל אחד מאיתנו שממשיך לשתוק לנוכח גילויי הגזענות

אתחיל דווקא מהסוף. יידוי בקבוקי התבערה על בתי פליטים ועל גן ילדים של עובדים זרים בדרום תל-אביב הוא אירוע מחריד. זה פשע שנאה לכל דבר. הוא צריך לזעזע עד עמקי נשמתנו כל אחת ואחד מאיתנו, ללא כל קשר לדעתנו לגבי מבקשי מקלט בישראל.

ועתה אחזור דווקא אחורה. כי מה שקרה באותו לילה לא הגיע משום מקום. זהו שיא נוסף במסכת הגזענות ושנאת הזר שפושעת בחברה שלנו. זורקי בקבוקי התעברה הספציפיים לא מעניינים אותי כי הם רק הסימפטום. המחלה האמיתית מקננת במוסדות הממשלה, בעירייה ובכל אחד מאיתנו, שממשיך לשתוק לנוכח גילויי הגזענות. זו מחלה שכולנו בדרך כזו או אחרת לוקים בה. האירוע אמש הוא אמנם שיא חדש באכזריות, אבל הוא המשך ישיר של המסרים שחלקים מנבחרי הציבור משדרים לנו.

מפמפמים לנו שזרים הם איום על המדינה, מפחידים אותנו במספרים דמיוניים. שר הפנים שלנו משקיע את כל כוחותיו ומשאבי משרדו כדי לעצור בלילות כמה מאות ילדים שנולדו, גדלו והתחנכו כל חייהם בישראל. כלל לא משנה לו שהם נולדו בתקופה בה המדינה בעצמה איפשרה להם להישאר ולהתחנך כאן. משדרים לנו שעובדים זרים הם כמו כלי עבודה בשירותנו.

כדורסלן זר יכול לקבל מעמד במדינה תוך מספר שנים ואילו אשה שסעדה קשישים מעל 20 שנה זכאית בתום תקופת העסקתה רק למעצר וגירוש. מספרים לנו שמדובר בתוכנית זדונית של השמאל להציף את הארץ בזרים, בעוד שאלי ישי בעצמו הוא זה שמעניק אישורי עבודה חדשים למהגרים ומקדם את חברות כוח האדם הפרטיות המרוויחות הון מהסיפור. מנסים לגרום לנו להאשים את המהגרים עצמם במצב שנוצר בעוד שהממשלה היא זו שבוחרת להתנהל ללא מדיניות הגירה שמעוגנת בחוק.

אם לא די בכך, הרי שבאופן מכוון מפנים את קהילת מבקשי המקלט לאזור מוחלש ממילא, שכונות דרום תל-אביב. שם, בחצר האחורית, במקום שאיש לא מתעניין בפליט האריתראי וגם לא בתושבים הוותיקים.

הפנינו את האצבע האחד נגד השני במקום להתאחד. מפגינים אלו מול אלו לאחר ההתקפה  (צילום: ירון ברנר)
הפנינו את האצבע האחד נגד השני במקום להתאחד. מפגינים אלו מול אלו לאחר ההתקפה (צילום: ירון ברנר)

בכל אחד יש גזען קטן

בהפגנה נגד השלכת בקבוקי התעברה נוצרו שני מחנות: תושבי השכונה מצד אחד מול המפגינים ותושבים חדשים מצד שני. מדוע בכלל יש הפרדה? הסיבה היא ששוב נפלנו לתוך מלכודת ההפרד ומשול שראש הממשלה שלנו טומן לנו. שוב הפננו את האצבע האחד נגד השני, במקום להתאחד נגד הרשויות והממשלה.

אל תבינו אותי לא נכון, יש גזענים שמזעזע אותי לשמוע את דבריהם. אבל הגזענות לא מוגבלת לאזור מסויים – בדרום העיר, בצפון ובמרכז. ואנחנו צריכים ללמוד לזהות גם את הגזען הקטן שיושב בכל אחד מאיתנו, גם אם זה לא נעים.

בשכונות דרום תל-אביב גרים אנשים שמתמודדים יום יום עם מצוקה אמיתית. הדרך היא לשתף פעולה, לפעול למען כלל תושבי השכונה ללא פטרונות. לדבר האחד עם השני כפי שעשינו בעקבות ההפגנה. לפעול יחדיו נגד מדיניות גזענית ומפלה, לפעול נגד חברה שמתייחסת לחלק מהחיים בה כאל אנשים סוג ב, לפעול נגד מי שמעדיף לייבא תושבים חדשים לשכונה במקום לדאוג לאלו שכבר חיים בה, לפעול נגד מעצרים של ילדים שנולדו וגדלו כאן כל חייהם, לפעול נגד גזענות ואפליה באשר הן.

כל עוד נמשיך לשמר את מאזן הכוחות הנוכחי של פעיל למען פליטים מול תושב שכונה ותיק, נותן עזרה מול פליט נזק – אנחנו משחקים לידיים של בנימין נתניהו, אלי ישי, ברוך מרזל, יובל שטייניץ, מיכאל בן ארי ועוד. אנחנו נותנים להם לחוכך את ידיהם בהנאה, בעוד שאנו נלחמים זה נגד זה במקום יחדיו מולם.

ועכשיו אחזור שוב להתחלה שהייתה בעצם הסוף. מה שקרה שלשום בלילה הוא מחריד. הוא פשע שנאה לכל דבר. הוא צריך לזעזע עד עמקי נשמתנו כל אחת ואחד מאיתנו ללא קשר לדעתנו לגבי מבקשי מקלט בישראל. אבל המעשה הבא יהיה באחריותנו אם נמשיך לשתוק נוכח גזענות באשר היא.

רותם אילן ממובילות המאבק נגד גירוש ילדי מהגרי העבודה, עמותת ילדים ישראלים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4221534,00.html


כולנו גזענים \יעל בן יפת

14 במרץ 2012

MY YNET

בשבוע הבא לרגל יום המאבק בגזענות יוציא המטה למאבק בגזענות את הדוח השנתי. הדוח מורכב מאיסוף אינטנסיבי של פרסום גילויי גזענות בישראל, ובמקביל לפרסומו יתקיים כנס בכנסת ויתחיל קמפיין שינסה לשכנע אותנו הישראלים למה גזענות זה רע.

הבעיה בלהסביר לא/נשים מדוע זה לא כזה גליק גדול להיות גזענים היא שבדרך כלל אלה שקשה לשכנע סבורים שהמצב כרגע שם אותם בעדיפות על פני האחרים.

למשל: אם לא ישכירו דירות בשפירא לפליטים וגם לא לערבים יהיו יותר דירות להשכרה ואולי המחירים ירדו או לחילופין אולי אף יכנסו דיירים אמידים יותר שיעלו את ערך הדירות. מצב WIN-WIN שמעודד יציאה לרחובות או לפחות ביקור תמיכה ברב אליהו בצפת.

מה שהם לא מבינים הוא שבמערך הכוחות הקיים גם הערבים והפליטים וגם אותם תושבים שמחים הם כלי משחק בידיהם של קבלנים שלוחצים ידיים עם חולדאי וחלומו על החלפת אוכלוסייה. חלום הג'נטריפיקציה הרטוב שבסופו גם שכונות הדרום יראו כמו קיבוץ עם שבעה מדורי ועדות קבלה. בסוף התהליך אותם תושבים ימצאו את עצמם יחד עם שאר תושבי השכונות – בעיר אחרת.

הדוח נותן מבט רחב על כלל המרחבים בישראל בהם יש גזענות. מה שברור באופן מוחלט הוא שאין מרחבים בהם אין גילויי גזענות ויש הרבה קטגוריות חברתיות שאם את עוטה על עצמך, או מדמיינת כי את עוטה על עצמך, תוכלי לחוש את הגזענות בצורה מוחשית יותר.

נשים נכנסות בדרך כלל בקלות למועדונים, הן עוברות בלי הנד עפעף לא בגלל פמיניזם מוגבר אלא בדיוק להיפך – סקסיזם הדורש אובייקטים מיניים במועדון, כזה שימשוך קהל. הן יכולות להיכנס ולרוב לא ישימו לב לבחורים התקועים בכניסה ועוברים או לא עוברים את סף המועדון במשחק הסלקציה האינסופי.

צריך באמת רגישות גבוהה לשים לב לגזענות שהאחר חווה. לדעת מה זה להיכנס אוניברסיטה עם חיג'אב, להבין את המשמעות של להסתובב באוניברסיטת תל אביב עם ציצית וכיפה או להגיע לתחנה מרכזית כשעורך שחור.

בסופו של יום רבים מאיתנו נופלים לפרופיליזציה החברתית של שווים יותר ושווים פחות, כל אחד בתחומו. מזרחים, אתיופים, ערבים, רוסים, דתיים וחרדים, מהגרי עבודה ופליטים. ההבנה כי אנחנו לא לבד בדיכוי וכי חלקנו לא רק מדוכא אלא חלק מהמנגנון המדכא יכולים להיות צעד חשוב לקראת סוג של פתרון.

  • הכותבת היא מנכ"לית הקשת הדמוקרטית המזרחית, לשעבר חברת מועצת העיר תל אביב יפו ותושבת קרית שלום שבדרום העיר

http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4202785,00.html

 


הגזענות כלפי הפליטים נמשכת באילת: הפעם הגזענות מכוונת כלפי הילדים,ועד ההורים איים להשבית בית ספר אם ישולבו בו ילדי הפליטים -מזעזע ומקומם!

26 בינואר 2012

ועד ההורים באילת: "ישלבו ילדי מסתננים בבתיה"ס? נשבית אותם"

מערכת הקול היהודי | ב׳ בשבט ה׳תשע״ב (26/01/2012)

לקראת הכרעת ביהמ"ש בסוגיית שילוב ילדי המסתננים שמתגוררים באילת במערכת בחינוך העירונית התכנס פורום ההורים המרכזי כדי למנוע את שילובם בבתיה"ס. "הם כבשו אותנו, ואחרי שהתקבעו כאן קראו לבני משפחותיהם להצטרף אליהם", אומרים ההורים.

פורום ההורים המרכזי באילת, שמונה 24 הורים בראשות סיגל טלקר, התכנס בסוף השבוע שעבר כדי לדון בדרכים למניעת שילובם של ילדי המסתננים במערכת החינוך העירונית. בפגישה, בה נכחו נציגי ההורים מכל בתי הספר בעיר, הוחלט לצאת למאבק נגד הכוונה, כך דיווח אתר mynet.

"אנחנו נשבית את כל בתי הספר בעיר, ללא יוצא מן הכלל", איימו ההורים. "לא ניתן יד לשיבוש מערכת החינוך העירונית, ונאבק מול כל החלטה כזו. ביום שבית המשפט יחליט לשלב את ילדי המסתננים במערכת החינוך שלנו, נעמוד בשערי בית הספר ונמנע מכל התלמידים להיכנס. אם צריך, נקשור את עצמנו באזיקים לשערי בתי הספר. אין כאן איום אלא קביעה", הודיעו נציגי ההורים באופן חד־משמעי.

כבר תקופה ארוכה שהמסתננים באילת, באמצעות ארגונים שונים, דורשים לשלב את ילדיהם במערכת החינוך העירונית. לגבי המעטים שקיבלו מעמד של פליטים ממשרד הפנים, קיימת הנחייה ברורה לשלבם, הרי שעם המסתננים הסיפור שונה לגמרי. קשה מאוד להבחין בין פליט למסתנן, כך שאפריקאים רבים שחדרו לארץ בניגוד לחוק מנצלים את העובדה הזו.

בחודש אוגוסט 2011 דנה השופטת רחל ברקאי מבית משפט המחוזי לעניינים מינהליים בבאר שבע בעתירתם של 22 אפריקאים מדרום סודן השוהים באילת, ותובעים לשלב את ילדיהם במערכת החינוך המקומית. השופטת דחתה את העתירה, וקבעה כי ילדי המסתננים לא ישולבו במערכת החינוך המקומית עד שתתקבל החלטה עקרונית בעניין שילוב ילדי המסתננים במערכת החינוך.

לא מתכוונים לעזוב

מי שעקב בחודשים האחרונים אחר סוגיית המסתננים בארץ בכלל ובאילת בפרט יכול היה להבין בנקל כי המסתננים אינם מתכוונים לחזור למולדתם וכוונתם לתקוע יתד במדינה ולהשתלב בה.

החוק שהתקבל לאחרונה בכנסת לפיו ניתן יהיה לעצור מסתננים מהגרי עבודה שנתפסו בגבול למשך שלוש שנים עשוי אולי למנוע את הגעתם של מהגרי עבודה נוספים, אולם אין ביכולתו לטפל באלה שכבר כאן.

סיגל טלקר, יו"ר ועד ההורים המרכזי מסכימה כי השארת ילדי המסתננים ללא מסגרת חינוכית, עלולה לייצר בעיה קשה יותר. "אבל ברגע שהם ישולבו במערכת החינוך העירונית – זה עלול להפוך לפיתרון קבוע שיקבע את מעמדם בעיר".

"מה שקורה היום הוא מצב בלתי נסבל. הם אינם הקורבנות כפי שהם מציגים את עצמם. אנחנו הפכנו לקורבנות מאחר שאנו לא מוציאים את הילדים שלנו החוצה כשמחשיך. אין יותר ללכת למכולת, לשחק בחוץ או ללכת לחברים".

"נכון שאלה אנשים שגורלם לא שפר עליהם. הם הסתננו למדינת ישראל באופן בלתי חוקי וכעת אנו נדרשים לתת פיתרונות", אומר דורי שגב, דובר ועד ההורים המרכזי. "הטיפול בילדים אלה מצריך טיפול פרטני שהם לא יוכלו לקבל בתוך מערכת החינוך שלנו. אי אפשר לתת טיפול לאוכלוסיה מסוימת על חשבון אוכלוסיה אחרת".

שגב מתרעם על כך שהמסתננים קובעים למדינת ישראל עובדה בשטח ומכריחים את המדינה לתת להם יחס כאל פליטים. "רובם המוחלט לא פליטים", הוא אומר. "רק אחוז מזערי מכל אלה שהגיעו לכאן ברחו מאימת המלחמה, וכל היתר פשוט מהגרי עבודה שלא היה להם טוב במדינתם. הם כבשו אותנו, ואחרי שהתקבעו כאן קראו לבני המשפחות שלהם להצטרף אליהם. מבחינה מוסרית, הנוכחות שלהם פוגעת בנו ובילדים שלנו".

"מדינת ישראל אינה יכולה לבוא ולכפות עלינו ועל השלטון המקומי את האימפוטנציה שלה בטיפול במסתננים. אם מדובר בפיתרון זמני, אז שמדינת ישראל על כל מומחיה תמצא את הפיתרון. אילת אינה אמורה לספק את הפיתרון לבעיה סבוכה מסוג זה", אומר שגב בזעם.

http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=23930

עוד בנושא הפליטים:

מענה מוסרי ומעשי לפליטים- אוריאל לוי חבר בתנועת דרור ישראל תנועת הבוגרים של הנער העובד והלומד כתבה חשובה!- לקריאת הכתבה לחצו כאן

 


אפליה אסורה,אפליה מותרת- מאמר דעה – כתבה חשובה!

23 בינואר 2012

אפליה אסורה, אפליה מותרת

 

 הארץ 

הגינויים באו מכל עבר. אישי ציבור נדחפו כדי למחות. נשיא המדינה שמעון פרס: "הם צריכים להתבייש, לא אתם". ראש הממשלה בנימין נתניהו: "לא ניתן יד לגזענות". חבר הכנסת דני דנון (ליכוד), יו"ר ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, זימן את הוועדה לדיון דחוף בנושא ההדרה והגזענות. זוהי רשימה חלקית.

ההתבטאויות הללו והפגנת המחאה הגדולה בירושלים באו בעקבות כתבת טלוויזיה (חדשות 2), שחשפה הסכם סודי בין דיירי שכונת בר יהודה בקרית מלאכי, שהתחייבו לפני הוועד שלא להשכיר או למכור דירות ליוצאי אתיופיה. אין ספק שמדובר בהחלטה מגונה, לפיה מודדים אדם רק על פי צבע עורו. לא ייתכן שבמדינה דמוקרטית יפלו אנשים רק בשל מוצאם (מאתיופיה), או בשל צבע עורם (שחור).

האומנם?

לפני פחות משנה, במארס 2011, אישרה הכנסת ברוב קולות (35 בעד, 20 נגד) את התיקון לפקודת האגודות השיתופיות. סעיף 8 קובע, כי רכישת "זכויות במקרקעין ביישוב קהילתי שבו פועלת ועדת קבלה, טעונה אישור של ועדת הקבלה ביישוב".

על פי התיקון, יכול יישוב קהילתי השוכן בגליל או בנגב, שבו מתגוררות פחות מ-400 משפחות, לדחות מועמד שאין לו יכולת כלכלית או "אם אינו מתאים לקיום חיי חברה בקהילה, אינו מתאים למרקם החיים הקהילתי ביישוב".

כלומר, לו שכונת בר יהודה בקרית מלאכי, שבה ארבעה בניינים ו-120 משפחות, לא היתה שכונה בעיר אלא יישוב קהילתי קטן בגליל או בנגב – תושביה היו יכולים להחליט שאינם מקבלים משפחה יוצאת אתיופיה. הם היו צריכים רק להיאחז בטיעון שהם "אינם מתאימים למרקם החיים הקהילתי ביישוב".

כי מה בעצם ההבדל בין היישוב הקהילתי המעוצב בגוש שגב, שבו בבתים קטנים עם גגות אדומים, הניצבים על קרקע מדינה וטובלים בירק, גרות כמה עשרות משפחות יהודיות הומוגניות (מעמד בינוני-גבוה, עמדות ציוניות, רוב אשכנזי, מקצועות חופשיים), לבין שכונת מגורים בקרית מלאכי, שבה ארבעה בתים משותפים עם כמה עשרות משפחות יהודיות (מעמד נמוך, רוב מזרחי)?

מדוע משפחה בקרית מלאכי לא יכולה להחליט מי יהיו שכניה ומשפחה ביובלים יכולה להחליט שהיא רוצה רק שכנים לבנים, יהודים, ממעמד בינוני-גבוה?

ככה. כי החוק מתיר למשפחה היהודית ביובלים להחליט שאינה רוצה לצדה שכנים ערבים, כשהיא נאחזת בקריטריונים שקבע החוק, ולקבוע שהמועמד הערבי (או זה ממוצא אתיופי, או האם החד-הורית, או הזוג עם הילד עם המוגבלות) "אינו מתאים למרקם החיים הקהילתי ביישוב". וזהו.

כלומר, תושב קרית מלאכי, שיש לו שטר טאבו על הדירה שלו בשכונת בר יהודה, אינו יכול להחליט מה הוא עושה ברכושו הפרטי, ואילו תושב היישוב יובלים בגוש שגב, שיושב על אדמות מדינה, יכול להחליט מה הוא עושה.

מי שהצביע בעד חוק ועדות הקבלה, אישר ואיפשר להפלות בין בני אדם ביישובים קהילתיים קטנים בנגב ובגליל, אל יתפלא אם אפליה כזאת מתקיימת גם במקומות אחרים. מי שמאשר וסולל את הדרך לאפליה נגד אזרחים ערבים, שלא יתפלא שמישהו לקח את הפרקטיקה הזאת למחוזות אחרים.

בקרית מלאכי פשוט אומרים את הדברים ישר בפרצוף. ביישובים הקהילתיים המעוצבים עושים הכל בסטייל: משתמשים במלים מכובסות, מגייסים תחכום וסט של "ערכים ציוניים הולמים". אבל בסופו של דבר, אפליה היא אפליה היא אפליה, וכל גלגולי העיניים לשמים הם צביעות ומוסר כפול.

הכותבת היא מנכ"ל "אג'נדה", חלק מפורום שותפות-שאראקה – ארגונים לחברה דמוקרטית שוויונית ומשותפת

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1623616


הנאום שלא היה: "לכל מי שימשיך במסע הגזעני אנחנו נעמוד מולכם!" בלוג מדמרקר

18 בינואר 2012

הנאום שלא היה\ BUNA דה מרקר

 


הגענו לכאן היום מכל קשת החברה הישראלית,לומר בקול צלול וברור, איננו ילדיה החורגים של מדינת-ישראל!

באנו היום לירושלים:לחפש התחלה חדשה המבוססת על ערכים הומאניים ושוויוניים; הגענו לכאן היום- לדבר בשם הסובלנות והפתיחות ואיתה לצעוד בנתיב חדש המושתת על עקרונות של צדק, שוויון הזדמנויות ועזרה הדדית.


הקשר שלנו עם בניה ובנותיה של הארץ ועם חלקת האדמה הקדושה הזו אינו ניתן להפרה,הוא מבוסס על קשרים היסטוריים ותרבותיים,הוא נישא בחלומם של אבותינו זה דורי דורות,בערגה בתפילה ובגעגועים לארץ מולדתם.  חלום השיבה הביתה,למולדתנו; הוגשם על-ידי חלוצים יהודים אתיופים שסללו את הדרך לסודאן,החלום העתיק הזה הוגשם בייסורים רבים ובאהבה גדולה. בכוחות מופלאים ואצורים צעדו ההורים שלנו עם ילדים וטף ומעט חפצים שהביאו עמם מאתיופיה בדרך המדבר תוך כדי תלאות כל כך קשות ומסוכנות עד אשר הגיעו לאדמת הארץ הקדושה.


במשך כשלושה עשורים אנו חלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי,מהפסיפס של מדינת רבת הפנים הזו. עברנו דרך ארוכה ולפנינו ניצבו תמורות הטומנות בחובן אתגרים חדשים בארץ חדשה. התמודדנו במשך זמן רב כל כך גם כאשר נהגו בנו בציניות, בפחד ובספקנות לגבי מה שאנו יכולים להשיג. עברנו משוכות של אטימות וניצבנו פעם אחר פעם מול גילויי שנאה ואלימות,לא עוד!. היום הזה אנו קוראים לרוח חדשה של אחריות חברתית, של סובלנות- בה כל אחד מאתנו לא מתבונן רק בעצמו אלא גם באחרים, חברה בה כל אחד שופט אדם על פי אופיו ולא על-לפי דתו,גזעו או מינו.


עלינו לרתום אנרגיות חדשות,לפתוח חלונות של הזדמנויות עבורנו ועבור הילדים שלנו,עבור העתיד המשותף שלנו בארץ הזו. זה הזמן שלנו לשקם את ההריסות ולבנות יחד חברה אחרת,טובה יותר,ערכית יותר. זה הזמן להאמין ולפתוח דלתות לתעסוקה הולמת לאקדמאים יוצאי אתיופיה,הגיעה השעה להפסיק לאלתר את הספקות בקשר ליהדותה של 'ביתא ישראל', זה הזמן לשים קץ להדרה החוזרת ונשנית של תלמידים יוצאי אתיופיה מבתי-הספר, הגיעה השעה לחוקק בצורה ברורה וצלולה חוקים נגד אפליה: על רקע דת,מין,גזע,צבע עור,השתייכות לקבוצה,העדפות מיניות או מוגבלות כלשהיא.


לכל אלו אשר ימשיכו במסע הגזעני נגד יהודי אתיופיה,אנחנו נעמוד מולכם בכל פעם מחדש עד אשר תתנו את הדין. ואלו המבקשים לחיות באחווה ובהרמוניה עם יהודי אתיופיה אתם תצאו נשכרים,אתם תגלו שחוזקנו האמיתי אינו רק בשירות הצבאי ועמידה על הגבולות,  עושרנו האמיתי- הוא בערכים שלנו,באידיאלים ברעיונות שלנו ובאהבה האין סופית לארץ הזו.

http://cafe.themarker.com/post/2502288/?utm_source=rss&utm_medium=feed&utm_campaign=default


כשאתם תהיו הפליטים

16 בינואר 2012

כשאתם תהיו המסתננים

מירב מיכאלי- הארץ 

כשקראתם על החוקים החדשים, המצמצמים את זכויות האדם בישראל, בוודאי חשבתם לעצמכם: טוב, זה רק במה שקשור לערבים (ולאפריקאים) – בדברים אחרים הכל יהיה בסדר. אמנם, חוק האזרחות פוגע קשות בזכות של האזרחיות והאזרחים הערבים למשפחה, חשבתן, אבל זה הכרחי בשביל לשמור על הביטחון; נכון שחוק המסתננים הופך פליטים לפושעים רק כי הם בישראל, אבל זה הכרחי כדי לשמור על הרוב היהודי; אלה חוקים לא דמוקרטיים, שלא זו בלבד שאינם מגינים על השוויון – הם אפילו יוצרים אפליה, אבל הם נדרשים כדי להגן על המדינה היהודית. ומשום שהרוב היהודי בראש מעייניהם של הממשלה, הכנסת ובית המשפט העליון, הרי שהחוקים הלא דמוקרטיים האלה לא ישפיעו לרעה עלינו, היהודים בציון. ובכן, חשבו שוב.

הנשיא המיועד של בית המשפט העליון, אשר גרוניס, מבהיר בעתירה נגד חוק האזרחות, כי הוא מתנגד עקרונית להרחיב את המשמעות של זכויות שנזכרות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מכיוון ש"התוצאה עלולה להיות זילות של הזכויות החוקתיות". כך הזילות לא נמצאת בקביעתה של השופטת נאור בפסק הדין הזה – ולפיה יש לאזרח זכות לחיי משפחה, אבל מי אמר שהיא חייבת להתממש בארצו – אלא בקבלה של הזכות לשוויון ולמשפחה כחלק מכבוד האדם וחירותו. עולם הפוך.

אתמול פינתה המשטרה – בכוח שלא נדרש – את המאהל בשכונת התקוה, שהיה מאהל מחאה אבל גם מקום המגורים של המוחים, שפשוט אין להם בית. בשונה מהמוחים שנטו אוהל סמלי והתקפלו לבתיהם בסוף הפרק הזה של המחאה, נשארו כמה מאהלים שהיוו מקום מגורים לאלה שאין להם לאן ללכת. אבל עיריית תל אביב, ירוקה שכמותה, דואגת ל"ריאה הירוקה היחידה העומדת לרשות תושבי השכונה", ולכן עמדה בתוקף על הפינוי.

כשדרי המאהל עתרו נגד הפינוי, בטענה שהתושבים דווקא תומכים בהם ובמאבקם, כי זו פגיעה בזכות המחאה שלהם, אבל בעיקר כי מתוקף פקודת העיריות, העירייה – ולא רק משרד השיכון – מוסמכת ואמורה "לספק שיכון למעוטי אמצעים", הם נדחו על ידי בית המשפט. הסיבה: עקרון השוויון שהרשות מחויבת בו, וכדי "לא ליצור מצב של אפליה לטובה של מי שבחר לגור במאהל, מול מצבו של מחוסר דיור אחר, שלא עשה דין לעצמו והקים אוהל על שטחו של פארק ציבורי".

קראתם נכון: מדובר על הזכות לשוויון בחוסר קורת גג, הזכות לשוויון בין כל אלה שאין להם דבר. השופטת אביגיל כהן גם קולעת להיגיון של השופטת העליונה נאור, כשהיא קובעת כי "זכותו של אדם למקום מגורים… אין משמעה הזכות למגורים בתל אביב דווקא". אולי יהיה אדם תושב בעיר אחת, יגור בעיר שנייה ויקים משפחה במדינה שלישית – אז תתקיימנה כל זכויותיו לפי הפסיקה הישראלית העדכנית.

כבר השופט אהרן ברק עשה שימוש לרעה בעקרון השוויון, כאשר פסק ב-2004 שעובדים סוציאליים שלא קיבלו את משכורתם במשך יותר משנה (!) בגלל גירעון של העירייה, לא יוכלו לקבל אותה ישירות ממשרד הרווחה, כי תהיה זו פגיעה בשוויון של שאר עובדי העירייה שאינם מקבלים משכורת; שש שנים קודם רוקן השופט מישאל חשין מתוכנו את מושג השוויון המהותי, כשהסביר שלא בטוח ששירותי דת מוסלמיים צריכים לקבל את אותם תקציבים כמו שירותי דת יהודיים.

ככה שאל תהיו בטוחות ובטוחים כל כך. השופט אדמונד לוי מצטט את הפרופ' גואלטירו פרוקצ'יה, שכותב כי "השיטה המשפטנית כולה היא בבואה של החברה, ואם החברה משתנית, ממילא משתנית השיטה המשפטית, לטוב או לרע… רק הכוחות הפנימיים של החברה יכולים למנוע את הידרדרותה". כשהשלטון איננו מוגבל, כששוויון חל רק על מי שמוצא חן בעיני בית המשפט – "מסתננים" שאפשר לעצור לשלוש שנים בלי משפט יכולים בקלות להיות כאלה שהסתננו לפארק ציבורי, כדי למחות ולישון בו.

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1618108

 


%d בלוגרים אהבו את זה: