מה זו הסתה: סיפורו של ג'פרי
הילדים שעד לפני רגע התייחסו לג'פרי כחבר, שונאים אותו עכשיו. הם לא יודעים בדיוק מה זה לשנוא, אבל זה מה שהם שמעו בבית ומנבחרי הציבור
הסתה זה כשג'פרי, ילד בן 11, נוסע במשך שנה שלמה ברכב הסעות גדול עם עוד חמישה ילדים ישראלים לבית הספר שממוקם ליד שוק הכרמל. ג'פרי הוא בן למהגרים אפריקאים, ילד חמוד וגבוה, ליד התלמידים האחרים הוא נראה כמו אחיהם הגדול. ג'פרי בדרך כלל שותק, כי הוא ילד שתקן, או לפחות כזה שלא מדבר הרבה, או שהוא בעצם כן מדבר הרבה, רק שהוא לא מרגיש מספיק ביטחון בעברית שלו, בטח לעומת הילדים האחרים ברכב, שדווקא לא מפסיקים לדבר, צוחקים-צועקים, ולמרות שהם מכנים אותו "כושי", הם חברים שלו.
הסתה זה שביום רביעי בלילה הרבה אנשים מתכנסים במקום מסוים וצועקים "סודנים לסודן", ושוברים חלונות של חנויות, ודופקים על רכבים שמסיעים זרים, ומריעים לחברת כנסת שאומרת "סרטן", ולחבר כנסת שאומר ש"הפתרון הוא לגרש". הסתה זה שביום חמישי, כמה שעות אחרי, בדרך מבית הספר לפיזור בבתים, נהג רכב ההסעה מבקש מהילדים שיפסיקו לצעוק, אבל הם לא מוכנים, גם כשהמלווה אומר להם שזה חבר שלהם, ושזה לא יפה, ושיפסיקו בבקשה.
הסתה זה שחמישה ילדים צורחים בלי הפסקה, בקצב, "כושים הביתה" ו"תחזור לסודן"; הסתה זה שבמשך חצי שעה הם ממשיכים לצעוק על ג'פרי, שגדול מהם בשני ראשים, ויכול תיאורטית להכות אותם, אבל במקום התיאוריה הוא רק מחביא את העיניים עמוק בתוך הרצפה של רכב ההסעות הגדול ומחכה שהסיוט ייגמר.
הסתה זה שאותם חמישה ילדים שנוסעים עם ג'פרי כל יום במשך השנה האחרונה, שעד לפני 24 שעות התייחסו אליו כאל חבר, שקראו לו "כושי" בחביבות, ללא המטען הכבד של המילה הזאת, עכשיו שונאים אותו, גם אם הם לא בדיוק יודעים מה זה לשנוא, חוץ מלחזור על דברים ששמעו בבית, ובהפגנה, ומנבחרי ציבור.
הסתה זה שכשרכב ההסעות מגיע לאזור התחנה המרכזית, וג'פרי רוצה לרדת, והחברים שלו לא מאפשרים לו, וכשהוא כבר מצליח להשתחל דרך המרווחים הצרים של מושבי הנסיעה, הם לוקחים כל מה שיש להם ביד – שקיות, פירות, בקבוקי שתייה – וזורקים לעברו. הסתה זה שג'פרי, שרק אתמול הכל אצלו היה בסדר, גם אם לא כל כך בסדר, לא יודע עכשיו מה לעשות, הוא מביט בחברים שלו בחוסר אונים, ומתחיל לצעוד לעבר המועדונית של הצהריים, כשמסביב עשרות זוגות עיניים של עוברים ושבים, "כושים" גם הם, מנסים לעכל את המחזה, להבין למה.