בני הנוער שלנו יותר ויותר גזענים- מזעזע!

האם בני הנוער בישראל הפכו לגזענים יותר?

עודכן 20:36 31/03/2012
אריק וייס

לפני שבועיים יצאו מאות אוהדי בית"ר ירושלים, רובם קטינים, לחגוג ניצחון בקניון מלחה, קראו להרוג ערבים ותקפו עובדים ערבים של הקניון. מוקדם יותר השנה הפכה תאונת דרכים בה נהרגו חמישה ילדים פלסטינים לחגיגה ברשת עבור לא מעט ישראלים, רבים מהם בני נוער. המורים לא מופתעים וטוענים שאין להם יכולת להשפיע עליהם, אחרים גורסים: זה לא יכול היה להיות אחרת

לפני כשבועיים, אחרי ניצחון של קבוצת בית"ר ירושלים בכדורגל, יצאו כ-300 אוהדי הקבוצה לחגוג בקניון מלחה הסמוך. רבים מהם קראו קריאות "מוות לערבים" וחלק תקפו באלימות עובדי קניון ערבים. איש מהמותקפים לא התלונן ורק כשתיעוד המעשים נחשף שבוע אחרי האירועים, נפתחה חקירת משטרה. רוב משתתפי האירוע, התגלה עד מהרה, הם קטינים בני 14 עד 17.

אבל אם על פניו נראה כי מדובר באופי אוהדי קבוצת הכדורגל הספציפית, מספיק לחזור רק מעט מוקדם יותר השנה כדי להבין שלא מדובר בחוג מצומצם, אלא בקבוצה שגם מורים בבתי ספר חוששים שהולכת ומתרחבת. באמצע חודש פברואר האחרון התנגשה משאית באוטובוס שהסיע ילדים פלסטינים ליום כיף ברמאללה. חמישה ילדים נהרגו בלהבות שהתפשטו במהירות בתוך האוטובוס, שלושה ילדים נוספים נפצעו באורח אנוש. האירוע הטרגדי שאמור היה לזעזע כל אדם בר דעת הפך עבור לא מעטים להזדמנות לחגיגה.

חמושים במקלדתם וחשופים לעיני כל, הספיקו לא מעטים לפרסם הודעות ברשתות חברתיות ובהן בירכו על התאונה ועל מותם של הילדים שנלכדו חיים בתוך האוטובוס. "אל תשחקו אותה צדיקים, הפלסטינים הקטנים האלה, הם יכולים להיות עתיד לעוד פיגועים. אל תזיינו את המוח שכולם בני אדם. הם שרמוטות, הם לא בני אדם, ומגיע להם למות" – כך כתב א', תלמיד כיתה י' בן 16.5. הוא שונא ערבים, כך גם החברים שלו. "כתבתי את זה מהלב", הוא אומר. "הילדים הקטנים האלה הם גם עושים פיגועים, זורקים אבנים, גורמים לתאונות, יכולים להיות העתיד של הפיגועים. ילדים קטנים, אז מה?"

 

באופן מפתיע, דווקא הנוער שגדל בתקופה שקטה יחסית, נהיה פחות ופחות אופטימי. סקר קרן פרידריך-אברט שפורסם לפני כשנה קבע כי אם לפני עשור 30% מבני הנוער שאפו שישראל תחיה בשלום, המספר צנח כמעט בחצי. 75% מכלל הצעירים, עלה מהסקר שנערך על פני 12 שנה, לא מאמינים שיש סיכוי כלשהו לשלום עם הפלסטינים.

 

לטענת ד"ר ערן לאודר, פסיכולוג חברתי המתמחה בחברות בקונפליקט, גילויי הגזענות הם חלק ממנגנון שהיה חייב להתפתח בחברה הישראלית. "אנחנו הכרנו שני צדדים של המטוטלת, הכרנו מצב שבו היינו כפסע מהשלום. הדור היום זה אנשים שלא יכולים לדמיין את זה. כשנוער גדל ככה אין סיבה שישנו את עמדתם", הוא אומר. "סיטואציה כמו אוטובוס הילדים, היא באה בתוך קונטקסט בו כבר עשינו דה-הומניזציה לצד השני. גם הם לא שונים. אנחנו לא פחות או יותר טובים מהם בהקשר הזה".

 

בשנה שעברה הוכרז על תוכנית מיוחדת להתמודד עם התופעה. המורים בשטח, לפחות אלה דיברנו איתם, לא שמעו עליה עדיין. בינתיים הם מרגישים שעליהם הושת לנסות לשנות את המצב במסגרת מצומצמת של זמן מול נוער שכבר החל להתבצר בעמדותיו. "התגובות האלה שאתה מקבל בכתב, אתה מקבל חמורות מהן בתוך כיתה", מבהיר אבי דדון, מורה לאזרחות. "הקושי העיקרי לדעתי הוא שמערכת החינוך בונה על שיעורי אזרחות כמערך שיימגר גזענות. זה השעתיים השבועיות בכיתה י"א-י"ב, הנקודה היחידה שבה אתה מתעסק עם זה". לטענת רחל דמארי כץ, מורה לאזרחות בתיכון פסגת זאב, יש רק דרך אחת להתחיל להתמודד עם הנושא: "כל עוד לא ייצרו פעולות, אפילו בצורה מלאכותית, של קירוב בין האוכלוסיות, לא יכול להיות שלום".

בתגובה לטענות המורים מסרו ממשרד החינוך בתגובה: "עמדות של תלמידים מושפעות ומשקפות את העמדות המצויות בכלל החברה הישראלית הבוגרת.  ערכי סובלנות מוקנים לתלמידים בין היתרבאמצעות  מקצועות הליבה "מולדת חברה ואזרחות" ו"כישורי חיים" הנלמדים בתי הספר היסודיים וכן באמצעות לימודי האזרחות בבתי הספר העל יסודיים"

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=887470

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: