לסמן יהודים, לסמן ערבים על הפרויקט הגזעני עבודה עברית

לסמן יהודים, לסמן ערבים

ב-1 באפריל 1933 פשטו אנשי האס-אה (פלוגות הסער הנאציות) על בתי עסק יהודיים בגרמניה, חיבלו בהם ופגעו בבעליהם. שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, פיקח על יישום "יום החרם", שנועד לבדל את היהודים ולהטביע את חותם המפלגה שזה עתה עלתה לשלטון.

בנובמבר 2011 עוכב מאיר אטינגר לחקירה, לאחר שהסתובב בשוק מחנה יהודה באורח מעורר חשד. לדבריו, הוא נוטל חלק בפרויקט "עבודה עברית", שנועד למפות חנויות המעסיקות ערבים ולהזהיר יהודים לבל יקנו בהן. יש להניח שאטינגר מתעב את הנאצים ואת כל מה שהם מסמלים. אף על פי כן הוא בחר בשיטה של סימון, שהיתה מקובלת על שונאי ישראל לדורותיהם.

סימון הזר במטרה להגן על חברת הרוב מוכר עוד מן התקופה הטרום-מוסלמית, שעה שהערבים חייבו יהודים ונוצרים לענוד לצווארם סימנים צבעוניים מבדילים. ב-1215 קבעה ועידת הכנסייה כי היהודים יובדלו מן הקהילה הנוצרית על ידי ביגוד שונה, שאופיו לא הוגדר. לימים נכפה עליהם לחבוש כובע מחודד ומעורר גיחוך. בעת גירוש ספרד סימנה האינקוויזיציה את בתיהם של מי שהמשיכו לקיים את מצוות היהדות אף על פי שבפומבי הצהירו אמונים לנצרות.

הנאצים פיתחו את השיטה: אחרי "יום החרם" חוקקו את "החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי", שהביא לפיטורי 2,000 עובדי מדינה יהודים, וליבו את היצרים בשריפה פומבית של ספרים פרי עטם של יהודים. חוקי נירנברג הגזעניים, הוספת השמות שרה וישראל לשמות המקוריים של כלל היהודים, הטבעת חותמת עם האות J על דרכוניהם והנהגת הטלאי הצהוב, כל אלה היו הקדמה להשמדה הטוטלית.

גם היום ממשיכות קבוצות מסוימות לסמן את היהודים. מכונים לחקר האנטישמיות במוסדות אקדמיים בישראל מתעדים את התופעות: העלבת יהודים והכאתם במקומות פומביים, כתיבה פוגענית מכוונת, וריסוס צלבי קרס בבתי עלמין יהודיים באירופה – רעיון שאומץ באחרונה על ידי יהודים, שחיללו בתי קברות מוסלמיים בישראל.

"עבודה עברית" מציינת את תחילתו של מדרון שאת סופו מוטב שלא נראה. סימון החנויות הוא חוקי לכאורה. אבל הבריונות השקטה שהוא מגלם מאיימת לא רק על עובדים ערבים אלא על כלל הישראלים. אפשר להיות גיבורים על הפלסטינים שמתגוררים ועובדים בשטח ישראל, המהווים מיעוט. אבל ה"גבורה" הזאת עלולה להוביל להתלקחות נרחבת באזור שבו הישראלים הם מיעוט מבוטל. היא עלולה גם לערער את היסודות הדמוקרטיים של המדינה ולנתק אותה מבעלי בריתה.

פעולות כמו אלה שנוקטות קבוצות ימין ישראליות נעשות בגבולות הקו הירוק ומחוץ להם כבר שנים רבות. הן משתלבות היטב במסגרת מקיפה יותר של ביזוי זרים על ידי נציגי המדינה ושל העלאת הצעות חוק העתידות להגביל את חופש המידע והעיתונות. אולי אין בכוונת התנועה הימנית לדרדר את החברה הישראלית לאלימות מן הזן שנקטו הגרועים שבאויבי ישראל. אך, למרות חולשותיה, כדאי שההנהגה תוודא שעצימת העיניים הנוכחית לא תוביל למסלול האופייני לעליית משטרים עריצים. ראש הממשלה, בנו של היסטוריון חשוב, בוודאי מודע לסכנה.

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1583089

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: