צונאמי הגזענות ושתיקת היו"רית

הבלוג מאת הכותב סאם שוב

המחאה החברתית של קיץ 2011 נחרטה בדמיון הציבורי כשעתה היפה של החברה הישראלית.  אבל למי שלא בחר להעלים עין, זו הייתה גם שעתנו הרעה.  בארבעת החודשים שבין תחילת יוני לסוף ספטמבר הינו עדים להתדרדרות מסוכנת במדרון הגזענות וההקצנה.  התקופה התחילה בהצתת מסגד בכפר מורייר ליד רמאללה והסתיימה, באופן סמלי, בשריפת מסגד בטובא זנגריא בגליל.  זו תהיה בוודאי הגזמה לכנות את האירועים "קריסטלנאכט" ישראלי, אבל אין להימנע מהדמיון לשריפת כנסיות של שחורים בדרום ארה"ב כחלק ממאבקם של גזענים לבנים נגד זכויות האזרח בשנות ה- 60.

רבים לא מודעים לסכנה הקיומית האורבת לדמוקרטיה הישראלית. האשמים העיקריים בהיעדר המודעות ובאדישות הציבור הם מנהיגי הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית, ובראשם היו"רית החדשה של מפלגת העבודה, אשר לא חשה שזו מעניינה לעסוק כלל בבעיה.  בחודשים האחרונים גבו בריוני הימין תג מחיר הולך וגודל, לא רק מפלסטינים חסרי ישע בגדה המערבית, אלא מלב ליבה של החברה הישראלית. לא רק שראינו גדיעת 150 עצי זית בכפר קוסרא בגדה – אירוע מהסוג שעורר בעבר זעזוע ציבורי – אלא גם השחתת 25 מצבות בבתי קברות ערביים ביפו, בתוך הקו הירוק.  לא רק רכוש ניזוק, אלא גם עובדי תברואה ערבים הותקפו פיסית בירושלים.  לא רק ערבים סבלו, אלא שאיומי רצח נרשמו נגד פעילים יהודים משלום עכשיו, והתקפה אלימה בוצעה נגד פעילי שמאל שליווי את מסיק הזיתים ליד ענתות.  לא רק פלסטינים, ערבים ישראלים, מתנדבים בינלאומיים ואנשי שמאל יהודים, אלא גם צה"ל ספג מכה, כאשר הושחתו 13 כלי רכב צבאיים בבסיס חטיבת בנימין. גם מפקד צה"ל בגדה, תת אלוף ניצן אלון, סבל מסדרה של התנכלויות אישיות מצד מתנחלים.
מטרה עיקרית במתקפת הימין הייתה מערכת המשפט, כשהשוליים הגזעניים בחברה קראו תיגר על שלטון החוק עצמו, וזכו לגיבוי ציבורי חסר תקדים.  בסוף יוני התפרצו מהומות בירושלים בתגובה לחקירת המשטרה נגד הרב דב ליאור בפרשת "תורת המלך," ספר אשר דן בהרג לא יהודים.  מפגינים חסמו כבישים, זרקו אבנים על רכבים ערבים ופרצו לבית המשפט העליון. במקום גינוי זכה ליאור לתמיכתם של הרבנים הראשיים.  ח"כ חיים כ"ץ הגדיל לעשות והוביל מתקפה אישית נגד עו"ד ש"י ניצן, המשנה לפרקליט המדינה, שהעז לאכוף את החוק נגד הרב כשהנ"ל סירב להיחקר.  העובדה שניצן נחשף כבר בעבר לאיומי רצח בגין מילוי תפקידו לא מנעה מכ"ץ לבעוט גם הוא בשלטון החוק.  דב ליאור סיים את הקיץ עם ידו על העליונה כשהצהיר שהדמוקרטיה היא "עבודה זרה." אבל ח"כ יריב ליון לא הסתפק בכך ותרם מסמר ממפלגת השלטון לבניית ארון הקבורה של הדמוקרטיה, בהכריזו שבית המשפט העליון "מהווה סכנה ליכולת שלנו להבטיח את קיומנו."
לא מדובר ב"רוח רעה," אלא בצונאמי של הקצנה אנטי-דמוקראטית לכל דבר.  ואיפה כוחות הדמוקרטיה?  היו"רית של מפלגת העבודה, הרי, אינה אחת שנמנעת מלהתבטא.  נהפוך הוא:  שלי יחימוביץ היא חלוצה בהפעלת אמצעים אלקטרוניים כדי להפיץ את דעותיה לקהל הרחב.  בין תחילת יוני ל- 17 לאוקטובר היא העלתה לא פחות מ- 335 פוסטים לדף הפייסבוק שלה בשלל נושאים.  למעלה מ- 10,000 מילים, לא כולל תגובות או קישורים.   בתוך כל מבול המלל הזה, לא הייתה אף התייחסות לאירועים הנ"ל, אף מילה על גזענות, אף אזכור לערבים. יחימוביץ אמנם זכתה בפריימריז בישראל, אבל לא ברור באיזו מדינה היא חיה.
בשבוע שלאחר שריפת המסגד במורייר, למשל, הופיעו 15 פוסטים בפייסבוק של יחימוביץ.  517 מילים על המפקד במפלגת העבודה, קריאה למתנדבים למטה הבחירות שלה, הצהרות בעניין רווחי חברות הגז ובעיית עובדי הקבלן.  אף לא מליה על המתקפה הגזענית ההיא שהייתה מרעישה את הציבור כולו בכל מדינה דמוקרטית.  בשבועיים שהחלו עם מעצרו של דב ליאור הופיעו 16 פוסטים שבהם יחימוביץ התייחסה, בין היתר, לנושא ההפרטה,  תשדיר התדמית של מפעלי ים המלח והרפורמה בתחבורה בגוש דן. מתקפת הימין על שלטון החוק לא הוזכרה ולו פעם אחת.  בספטמבר השב"כ כבר התחיל לדאוג.  ב- 13/9 חשף עיתון הארץ דו"ח ובו הערכת השב"כ כי פעילי הימין הקיצוני עברו לפעול כתאי טרור מאורגנים.  לאחר שבועיים אף קרא השב"כ לשר החינוך להפסיק לממן את ישיבת עוד יוסף חי אשר מטיף לפגיעה בערבים.  בין שתי האזהרות הביטחוניות הנ"ל  הופיעו בדף של יחימוביץ 52 פוסטים.  מלבד מערכת הבחירות, הספיקה שלי לעסוק בועדת טרכטנברג, חוק ההסדרים, וועדת הריכוזיות.  לא הייתה שום התייחסות לאיום הפאשיסטי הצומח לנגד עינינו.
חלק מההסבר להתנהגותה הבלתי נתפסת של יחימוביץ ניתן אולי לדלות מתוך הרעיון המוזר שלה עם גידי וייץ בהארץ ב 19/8.  בניסיון שקוף למצב את עצמה ב"מרכז" המפה מדינית, הסבירה המועמדת דאז לראשות מפלגת העבודה כי ההתנחלויות הן "מעשה קונסנסואלי," גינתה את "טקס השנאה" נגד המתנחלים, והסבירה כי ההתנחלויות אינן "חטא ופשע."  לאיוולת שבדבריה כבר התייחסתי בבלוג קודם, ולא אחזור על דבריי.  השאלה היא האם בריחתה מהתמודדות עם הגזענות קשורה לרתיעתה מלהזדהות עם ה"שמאל" המדיני?  רק שלי עצמה יודעת.  אני אישית מקווה שלא, שהרי לקשור בין השניים הוא באמת "חטא ופשע." תיוג הדאגה לשוויון אזרחי כאינטרס סקטוריאלי של ה"שמאל" יהווה תבוסה כבדה לדמוקרטיה.

חובה לומר כי שלי יחימוביץ רחוקה מלהיות גזענית.  כששאלתי אותה על הנושא במפגש בבית המפלגה בירושלים היא סיפרה כי מאחורי הקלעים, היא לחמה למען כבודם של ח"כים ערבים בועדת הכנסת.  אין לי ספק בכך.  אך המאבק בגזענות לא יכול להתנהל מאחורי הקלעים.  הוא חייב להתנהל בקול רם, בראש חוצות ומעל כל במה אפשרית.  בעידן שבו עשרות רבני ערים קוראים לא להשכיר דירות לערבים, כשסקרי דעת קהל מצביעים על עלייה מדאיגה בשנאת ערבים בקרב פלחים רחבים באוכלוסייה, בזמן ששר החוץ של מדינת ישראל מטיל ספק בזכותם של ערבים לאזרחות, מנהיגת המפלגה הסוציאל דמוקרטית המובילה בישראל חייבת לעמוד על הבריקאדות להגן על עיקרון השוויון האזרחי.  בעיסוקה הכפייתי בכל דבר פרט לסוגיית הישרדותה של הדמוקרטיה, יחימוביץ הפגינה שהיא ראויה אולי לעמוד בראש ועדת הרווחה בכנסת, אבל לא להנהיג את מפלגת העבודה.  הדמוקרטיה הישראלית לא יכולה לשחק את המשחק הזה יותר.  זה עכשיו או לעולם לא, שלי.  לשנות כיוון, ומיד, או לזוז הצידה.

http://haegel.blogspot.com/2011/10/blog-post.html

מצורף הקישור לנאום של שלי יחימוביץ' בישיבה המיוחדת לזכרו של יצחק רבין בו היא יוצאת באופן ברור נגד פעולות תג מחיר- תקראו

http://www.shelly.org.il/node/5830

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: