ידידיה שטרן | רבנות לא אחראית

''
'' רבנים מחזיקים בעמדת השפעה בחברה הישראלית. על פי סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 54% מהאזרחים היהודים סבורים שיש להתייעץ ברבנים בקבלת החלטות של מדיניות. חשוב לפיכך לבדוק כיצד רבנים משתמשים בהשפעתם.

הנה קציר השבועות האחרונים, לשם ולתפארת: רבני הציונות הדתית הוציאו את "מכתב הרבנים" המבקש להדיר ערבים מערי ישראל; את "תורת המלך" המתירה את דמם; את הסירוב לציית לשלטון החוק של הרב דב ליאור ואת עשרות הרבנים התומכים בסרבנות זו. גם הרבנות החרדית מפליאה עשות: הרב עובדיה יוסף הכשיר באומץ את הגיור הצה"לי; הרב אלישיב איים בעצרת מבזה; רבני ש"ס כירכרו "מה יפית" לפני קיצוני העדה החרדית, ואז הושגה "פשרה" הממשיכה בהטלת הספק באלפי גרים בצה"ל. והכל – הגזענות, הסרבנות, חוסר אנושיות והונאת הגר – בשם הדת.

מה גדול המרחק בין המופע הרבני הנוכחי לבין המסורת הרבנית בתולדות עם ישראל. חוויית הקריאה בטקסטים שיצרו רבני כל הדורות – הלכה, מחשבה וכל יצירה דתית אחרת – מתוך ההקשר שבו נכתבו מעוררת השתאות לנוכח יכולתם להנהיג קהילות במציאות קשה של גלות ושמד. האחריות לטובת הציבור, שיקול הדעת הרחב, האיזון בין הפוליטי לבין הדתי – כל אלה היו כוח מניע מרכזי שבאמצעותו הצליחו רבנים לשמר את ייחודנו כקבוצה דתית ואתנית, והעם כולו גמל להם ונשאם על כפיים.

רבני הדור הנוכחי רוצים להמשיך בשושלת ההנהגה. ואולם פועלם לנוכח האתגר שהמדינה היהודית מציבה לפניהם מעורר ספק על התאמתם למשימה. לראשונה יש לקבוצה היהודית סמכות ואחריות להפעיל מכשירי שלטון, על כל ההשלכות שיש לכך. אך הרבנים, תחת שיירתמו לעול מצוות הריבונות, שומטים אותו מעליהם. זרמי העומק של עמדותיהם מלמדים על חוסר הפנמת חשיבות התופעה היהודית המרכזית בדורנו: המדינה היהודית.

כשהשדרה המרכזית של רבני הציונות הדתית מתייצבת מאחורי סרבנות הרב ליאור היא מפעילה שיקול דעת רדוד, בעל מאפיינים טרגיים, של עמידה נגד מלכות ישראל בדורנו. רק בשבת האחרונה קראנו כיצד אליהו הנביא רץ לפני מרכבת המלך אחאב, העובד אלילים, כי רצה ליתן כבוד למלכות. ובכן, הפרקליטות אינה גרועה כמו אחאב, והרב ליאור אינו בדרגת אליהו הנביא. מדוע אפוא בוחרת המנהיגות הדתית לפעול בניגוד למסורת שהכתיב לנו אליהו, הנביא הקנאי?

כשהרבנות הראשית "מיישרת קו" עם חרדים אנטי-ציוניים (או לפחות מנסה לרצות אותם. העובדות טרם התבררו), היא מושיבה אותנו על פצצת זמן חברתית של נישואי תערובת, יצירת ספרי יוחסין וכינון של קבוצה לאומית חדשה, לא יהודית ולא ערבית, במדינה היהודית. הרבנים בוחרים במוצא הקל – כידוע, קל להחמיר וקשה להקל – וכך ננעלים שערי היהדות בפני שליש מיליון ישראלים, שהם ברובם "מזרע ישראל". היכן הרבנים שיפתחו "הלכה ציונית", שתייחס משמעות דתית להקרבה האישית ולאקט של שותפות גורל של חיילים עולים המסיימים השבוע את מסע הכומתה של הצנחנים? הללו צועקים, במעשיהם, "עמך עמי", וההנהגה הרבנית של הדור מפנה להם עורף.

ההשפעה הרבנית על החברה הישראלית בדורנו אינה ניתנת להכחשה. בכוחם להתערב בסדר היום הלאומי, להניע המונים לפעולה, ואפילו להפיל ממשלות. אך בפרספקטיבה רחבה יותר, כלל יהודית ורב דורית, יישפטו הרבנים בחומרה מיוחדת. ניתנה להם ההזדמנות להיות שותפים חשובים בעיצוב הריבונות היהודית הנדירה כל כך, והם פועלים לפוררה.

פרופ' שטרן מלמד משפטים באוניברסיטת בר-אילן והוא סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1217038.html

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: