פרשת השבוע ברוח תנועת השומר הצעיר

פרשת משפטים

בפרשת משפטים מובאים לקורא עשרות חוקים שאלוהים, כביכול, מוסר אל משה, והוא אל העם.

בין החוקים המובאים בפרשה: דיני עבד עברי ואמה עברייה, אלימות לגווניה – רצח, הריגה, חבלה גופנית, קללה, דיני נזק שנגרם על ידי רכושו של אדם (ארבעה אבות נזיקין): שורו שנגח, בור שפתח ונפל לתוכו אדם, אש שהבעיר אדם והזיקה לרכוש, דיני גנב, גזלן ודין גנב הבא במחתרת, דיני שומרים (אחריות אדם על רכוש אחרים המופקד בידו), דין מי שמפתה נערה לשכב עמו, איסור עינוי אלמנה ויתום ואיסור אונאת(הונאת) הגֵר, דיני הלוואה – איסור ריבית, איסור הטיית משפט, עדות שקר ולקיחת שוחד ועוד כמה מצוות שבין אדם לאלוהיו.

זוהי הפסקה מסוימת מהדרמה הגדולה של יציאת מצרים, של מסירת עשרת הדברות, וצלילה לתוך איזושהי תורה של יום-יום, עשה ואל תעשה שלראשונה מובא בסיפור המקראי כמשנה סדורה. רוב החוקים הם באמת בין אדם לחברו ומקצתם בין אדם לאלוהיו. אפשר להלעיז יומם וליל על היהדות ועל תרי"ג מצוות ועל הקושי הגדול שבלהיות יהודי "אמיתי", אבל האמת היא אחרת. מאז ומעולם יהודי אמיתי היה מי שנוהג בכבוד ובתורת מוסר בסיסית האחד כלפי השני. מאז פרשת משפטים, ראשית התורה הכתובה, מציב הסופר בראש מעייניו את חוקי משפט הצדק, המוסר המוחלט, חוקי העבודה וחירות האדם.

בתוך זה אפשר להתייחס לכל חוק במשך שעות, אבל המעניין ביותר בעיני, וזה שמתכתב עם העיתונות היום-יומית בצורה הכי ניכרת, הוא איסור הונאת הגֵר.

אלוהים כורת ברית עם העם. זה קורה כמה פעמים: בברית בין הבתרים, בברית היונה והזית עם נֹח, בברית עם משה בהר סיני ועוד. הוא מבטיח לנו: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" (שמות י"ט ח'). הברית פשוטה – אתם תשמרו את תורתי, ואני אפאר את שמכם, עם סגולה מכל העמים, לגוי גדול ועוצמתי, חזק וחכם, אור לגויי העולם.

מכאן נגזרת במשך שנים דוקטרינת העליונות של העם היהודי על כל השאר. בסילוף מעוות של התורה נאספים פסוקים אל מחוץ להקשרם ההיסטורי ואל מחוץ לגבולות המוסר הגלובאלי, ומצדיקים את היותנו עם בדלן, כובש, בריוני בארצנו ומחוצה לה. אלה מצדיקים בטענות שונות את העליונות המובנית שלנו על אחרים, את היכולת שלנו לעשות בהם כרצוננו, ואם זה לא מספיק, שנים של רדיפות, פרעות ושואה מתווספות אל צידנו במאזני ההצטדקות, ומאפשרים לנו לעסוק בשלנו ולהמשיך לקטר על כל השאר, כביכול כאילו הגרזן עוד מונף על צווארנו.

אז הגרזן לא ממש על צווארנו. יש לנו צבא חזק, אחמדיניג'ד הוא בקושי צורר אכזר, והמעצמה החזקה ביותר בעולם נמצאת לצידנו מאז יומה הראשון שלנו כאומה עצמאית. ועדיין, מרשים אנחנו לעצמנו להתייחס אפילו לזרים שבתוכנו כאל אויב מסוכן, אפילו אלה התמימים המבקשים לחיות את חייהם בשלווה במולדת משפחתם ובביתם.

פרשת משפטים מתייחסת בצורה מובהקת ליחס היהודי אל הגֵר, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: "וְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ:  כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". ופרק כ"ג מוסיף: "וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". ועוד בספר ויקרא המנחית מכה ניצחת: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

 

 

לא רק קבלת השונה. לא רק הבנת מצוקתו. לא רק יחס שווה לפליטים או לזרים כי היינו פעם כמוהם. התנ"ך מורה לנו לאהוב את הגר. לאהוב אותו כאילו היה הוא בננו, בן משפחתנו, בשר מבשרנו. אין מצווה גדולה מזו ביחסים שבין אדם לחברו בארץ. אין תורה מוחלטת מכך. רבי אליעזר הגדול, מחשובי התנאים בדורם השני, מציין בכתביו שהתורה מזהירה מפני היחס לגר בשלושים ושישה מקומות שונים!

על כן כל הגזענים, הקיצוניים, הפנאטיים, המתרבים בארצנו, ורובם מתהדרים בכיפה וציצית – ביטול תורה הם עושים. כופרים גדולים מאיתנו. אל להם לנכס את התורה לאורתודוכסיה, ואל להם לסלפה לטובת משנתם הגזענית החשוכה.

המאבק כנגד הגזענות הוא יותר ממאבק פוליטי גרידא. זהו מאבק על משמעותה של היהדות. הוא מאבק על השימוש הציני בפסוקים מן התורה. הוא מאבק על הבורות הגדולה בציבור הגזעני בכלל והדתי בפרט. למשל על אלה שיאמרו לנו שבמילה "גֵר" הכוונה היא ל"מתגייר ליהדות". רבים אומרים זאת וזו אמירה שנשענת על בורות פשוטה. גר הוא כל מי שאינו יהודי בארץ הזו. כל מי ששונה. כל עובד זר, כל תושב או אזרח פלשתיני, כל בעל מום או פיגור, כל בעל צבע עור שחום, יהודי או לא יהודי. הגֵר בימינו הוא הגדרה מאוד רחבה שנופלים עליה תורת הבידול וההרחקה והשנאה של הגזענים למיניהם.

חכמי ההלכה היהודית לאורך אלפי שנים הציבו לנגד עיניהם את האהבה הבלתי אמצעית – של אדם לאלוהיו ושל אדם לחברו. אהבה ללא תנאים. הלל הזקן, שהיה נשיא הסנהדרין בתקופת הזוגות, כתב: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו". רבי עקיבא, מגדולי התנאים שחיו במאה הראשונה והשנייה לספירה, אמר "ואהבת לרעך כמוך – זהו כלל גדול בתורה". לא סתם כלל 'גדול', אלא הכי גדול. הכי משמעותי והכי בסיסי. גם בנצרות התייחסו לכך, ובברית החדשה מופיע הביטוי כמה וכמה פעמים.

המאבק על סילוף התורה עומד בכמה נקודות צומת משמעותיות. זהו המאבק כנגד הגזענות, זהו המאבק למען זכויות אדם וזכויות העובד, זהו מאבק על היציאה המיוחלת מעבדות לחירות. סדרה של מאבקים שאנו עוסקים בהם יום יום, וראוי שנעמיק בשורשיהם, ואגב כך, בשורשינו.

 

חזק ואמץ!

 

מאת ירין רבן, גרעין קרנף

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: