ארגז החול הלא נכון של השמאל – מתוך הבלוג של שלום בוגוסלבסקי

Posted on 21 בדצמבר 2010 by שלום בוגוסלבסקי

אם מישהו חושב שהפגנת ה-"לא יתחילו עם אחותי" בבת ים (תודה לאייל רדושקוביץ' על הקישור) היא בסך הכול עוד מופע של סחף דתי-גזעני שעובר עלינו משום מה, כדאי שיחשוב שוב. הגל הזה הוא מהלך פוליטי, אולי המשמעותי ביותר היום. וגם הוא רק אחד מכמה וכמה מגמות שהציבור החילוני, ובמיוחד הפלג השמאלי שלו, לא רואה ולא מכיר.

לא אחדש לאף אחד אם אגיד שהשמאל החילוני חי בתחושה שהפוליטיקה הישראלית תקועה, דורכת במקום. אבל האמת היא שאף אחד לא דורך במקום חוץ ממנו. השמאל חי בפנטזיה נוסטלגית של החזרת עטרת ארץ ישראל היפה והמפא"יניקית בגבולות הקו הירוק ליושנה. החלקים ה"רדיקליים" יותר בו עסוקים בלאשש לעצמם את קיומם ומוסריותם בשייח ג'ראח, ניעלין ודהנייה – רחוק מהציבור אליו הם משתייכים. אחרים כבר יושבים בברלין ובוכים בזוכרם את ציון.

השמאל החילוני, בעצם, משחק כדורגל עם עצמו ועוד במגרש הלא נכון. מסגרת השיח שלו, תחת שם הקוד "זכויות אדם", היא אוניברסאלית ורואה בזהות היהודית, ובפרט בדת היהודית את עניינו האישי של הפרט. אני שותף לעמדה הזאת, אלה לא מסוג הדברים שאני מוכן שהמדינה תגדיר בשבילי ותאכוף עלי. אבל יש הבדל בין עמדה בתוך השיח לשיח עצמו.

השיח הפוליטי בישראל, בתוך הקבוצה השלטת לפחות, מתרחש דווקא במגרש היהודי. תחושת חוסר האונים מול "אם תרצו" ושות', ועכשיו גם מול גל ניקוי המרחב הציבורי מערבים היא לא יותר מחוסר הבנה. הבני זונות שינו את הכללים ושכחו לספר לנו. אז נשאר רק לצקצק, להתחסד ולקרוא ליועץ המשפטי לבדוק אם יש איזה היבטים פליליים במכתב חמישים הרבנים. "היבטים פליליים" וזעקות גוועלד על גזענות זה כל מה שהשמאל החילוני מצליח לספק מול המפץ הגדול הבא בפוליטיקה הישראלית, שמתרחש לנגד עינינו.

מאחורי ההפגנה בבת-ים עומד דויד חי הכהן, רב מוסדות "אורות התורה" בעיר, שראשיתם בגרעין תורני שהקים. הוא מתלמידי צבי יהודה קוק ומרדכי אליהו,  אביו של שמואל אליהו שירה את יריית הפתיחה בצפת, וכנראה גם רואה את עצמו כמנהיג המיועד של הפונדמנטליזם היהודי המתגבש. חי הכוהן שייך גם לתנועת "תקומה". גם הרב נתנאל יוסיפון שייך לתנועה. יוסיפון הוא ראש הגרעין התורני "אורות" בנתניה. תלמידו, עמית כהן, הוא שארגן את חתימת 50 הרבנים על איסור השכרת דירות לגויים. שיטת ההחתמה הומצאה ע"י רבני "תורת המלך" שהשתמשו בה בהצלחה כדי למנוע הליכים פליליים נגד מחברי ספר ההסתה. גם כאן, המטרה היא להוכיח שהתנועה הפונדמנטליסטית נמצאת מחוץ להישג ידו של חוק המדינה הישראלית.

שמואל אליהו, איש נעים הליכות, לא מתנחל חו"ח, בנו של רב ראשי נערץ הוא הפרונט. הקבלן המבצע הם פעילים צעירים מהגרעינים התורניים ששמואל האב עמל על פיזורם, ובמיוחד במוקדי החיכוך בין יהודים לערבים בתוך הקו הירוק. את שיטות הפעולה מספקים רבני "תורת המלך", חב"דניקים בעיקרם ומוריהם של נערי הגבעות.

הקואליציה הזאת חוצה לשניים כל אחד משלושת הציבורים הדתיים המרכזיים בארץ וקו השבר נמצא בויכוח עתיק בין שתי מסורות פסיקה מנוגדות. במילים שלי, האחת טוענת שהחבר הדמיוני התגלה אי אז בהר סיני, ומאז בני אדם אמונים על הפרשנות של ההתגלות ההיא ועל התאמתה למציאות. השנייה גורסת שההתגלות ממשיכה להתרחש כאן ועכשיו באמצעות חוויה מיסטית של אנשים שמצויים ב"תורת הסוד". זוכרים את תנורו של עכנאי? שם הוכרע ש"לא בשמיים היא" ו"אחרי רבים להטות". אבל הויכוח הזה נפתח מחדש בכל דור ודור.

קחו למשל מופע עדכני של קו השבר הזה: הח"כ המורד מש"ס, חיים אמסלם, משתייך למסורת הפסיקה של רבני הקהילות בארצות ערב, כמו גם רוב האלקטורט של ש"ס. הדמות הבולטת במסורת זו היה הרב שלום משאש שניהל ויכוח ידוע עם בן דורו, עובדיה יוסף. משאש טען שחוויה מיסטית של מקובלים איננה סמכות לפסוק הלכה לפיה, עובדיה טוען שכן.

עובדיה צמח בישיבת "פורת יוסף" הקנאית בירושלים, שהוקמה בשנות העשרים ככולל למקובלים. גם מרדכי אליהו צמח שם. הבנים של שניהם, יעקב יוסף ושמואל אליהו הם מהבולטים שברבנים הפונדמנטליסטים שתורתם היא כהניזם ללא כהנא. גם את ההסתייגות של החרדים הליטאים, ובראשם הרב אליישיב, ממכתב חמישים הרבנים אפשר להסביר בהסתייגות הליטאים מעיסוק בקבלה. על זה היה השבר בינם לבין החסידים, והיום, רבני החסידות הגדולה והחזקה ביותר, חב"ד, הם ממובילי גל הפונדמנטליזם היהודי (גיזבורג, שפירא ושות').

אין שום דבר מפתיע בזה שארגון הפמיניסטיות הדתיות "קולך" היה בין הראשונים לקפוץ ולהתנגד במילים ברורות למכתב הרבנים, שכן קו ישיר מחבר בין מסורת הפסיקה הקבלית למיזוגניה. לא במקרה קריאת הקרב של הפונדמנטליזם היא "להגן על הבנות שלנו". הסיסמה שהתנוססה על השלטים בבת ים היא "בנות ישראל לעם ישראל", פרפראזה ישירה על הסיסמה הוותיקה והמוכרת "ארץ ישראל לעם ישראל". כששמואל אליהו טוען שיש קשר עמוק בתורת הסוד בין צניעות האישה (שם קוד לכפיפותה לגברים) לבין האחיזה בארץ, הוא צודק. בעולם הסמלים והדימויים המודע למחצה של התודעה הפטריאכלית אכן מדובר באותו הדבר עצמו, והמקובלים שצוללים לשם טועים לחשוב שמה שהם רואים במעמקי מוחם הקודח איננו אלא אמת קוסמית שמהווה סמכות לא רק לחיפוש רוחני אישי, אלא גם לניהול המדינה והחברה.

באותה מידה זה לא מפתיע שדתיים ליברלים ואורתודוכסים מודרניים שגורסים שלא צריכה להיות סתירה בין ההלכה לערכי מוסר אוניברסאליים ודמוקרטיים מתנגדים לפונדמנטליזם. אין להם הוראות מעודכנות מהחבר הדמיוני להסתמך עליהן. את אותו הדבר אפשר להגיד על התנועה המסורתית שהתייצבה נגד הפונדמנטליזם.

המסורתיים, או הקונסרבטיבים, כמו שנהוג לכנותם, מחויבים להלכה בדיוק כמו האורתודוכסים. רק שבדומה למסורתיים מארצות המזרח, הפסיקה נוטה להיות גמישה הרבה יותר. החיבור שלהם לרפורמים הוא תוצר של ברית פוליטית ומאפיינים סוציולוגים בלבד שכן הרפורמים, להבדיל מהם, רואים בערכים אנושיים סמכות בפני עצמה, ולא רק בהתגלות. ובקצה הקשת הזאת, אחרי הרפורמים, נמצאים החילונים שרואים רק בערכים אנושים מקור סמכות וביהדות מטען היסטורי ותרבותי, אנושי גם הוא, שיכול לשמש כמקור השראה אבל לא כסמכות מחייבת.

הטעות הגדולה, הוותיקה והמסוכנת ביותר של השמאל החילוני היא ההנחה שקודם כל נמצא פיתרון מדיני לשאלת יחסי היהודים והפלסטינים בארץ ורק אחר כך נתעסק בשאלות של זהות יהודית, טבעה של הגדרה עצמית של יהודים, מקומה של היהדות במרחב הציבורי וכיו"ב. יש מי שמגדילים לטעות וחושבים שפיתרון שתי המדינות יכתיב תשובה לשאלות אלו וישראל שבתוך הקו הירוק תהיה מדינה חילונית ודמוקרטית.

אין סיבה לחשוב כך. סביר להניח שדווקא אחרי החלוקה, יהיה לפונדמנטליסטים קל במיוחד למכור לציבור טיעון של "כבר נתנו להם מדינה, אז עכשיו הם רוצים גם דמוקרטיה וזכויות? למה מי מת? שילכו ויקבלו את הזכויות שלהם בפלסטין. כאן זה מדינה יהודית". לי נראה שהתסריט הסביר יותר הוא שישראל בתוך הקו הירוק תהיה מדינת אפרטהייד גרועה יותר מזו של חזון ארץ ישראל היהודית השלמה בסגנון משה ארנס, נניח, שדומה יותר לפיקציה היהודית-דמוקרטית הנוכחית.

אבל מה שיותר חשוב, שאלות הזהות היהודית הן אלו שיכתיבו את אופי הפיתרון המדיני ולא להיפך. אין בזה שום דבר מוזר, הרי זה מה שיצר את הברוך מלכתחילה. האם הציונות לא הייתה ניסיון להציג פיתרון לדילמות של הזהות היהודית באירופה? הימין החילוני, "אם תרצו" הוא הארגון הבולט שם, כבר ירד מהביטחוניזם ומצא את מקומו במגרש השיח היהודי. אמנם מקום עלוב כספין יח"צני של הציונות הדתית אבל זה לא אומר שאין להם השקפת עולם. והשקפת עולמם צמחה מתוך עיסוק ולימוד של חילונים, מסורתיים, רפורמים ודתיים לייט בזהות יהודית.

רק החילונים משמאל מתעקשים שלא ללמוד את השפה ומצליחים להישאר מחוץ למסיבה. אם ימשיכו כך, הם ימצאו את עצמם לא רק מחוץ למסיבה אלא במסיבה אחרת לגמרי. מסביב לשולחן בבית קפה אי שם, לצד תומכיהם המזדקנים של ריזא שאה ופולחנסיו באטיסטה, מקוננים על המדינה שלהם שנלקחה מהם.

http://www.hahem.co.il/scissors/?p=438

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: