| המחלה ממארת והגרורות מתפשטות במהירות מבהילה. מצפת ועד אילת, דרך טבריה ובני ברק, עיר אחר עיר מכריזה: אני גזענית. אסור להשכיר דירות לסטודנטים ערבים בצפת ובטבריה, בבני ברק מגרשים בכוח עובדים זרים מדירותיהם, תוך כדי ניתוקם מהחשמל והמים, ובאילת לא רוצים "עבודה שחורה". זו כבר אינה רק שנאת הערבים הישנה והרעה בשם הפחד והביטחון, עכשיו זאת גם שנאת זרים לשמה, מזוקקת ואלימה.
ומסביב ייהום האלם. אין ממשלה בישראל, אין מי שיסביר מי הם הסטודנטים הערבים הללו ומהן זכויותיהם במדינתם, ומי הם האפריקאים הללו, שאנחנו משתוקקים כל כך לצוד ולגרש לכל הרוחות.
במדינת הפליטים והניצולים הקיץ הקץ על ההומניות. הדיון הציבורי על גורל הזרים מתמקד אך ורק בפתרונות שטניים, מתחרים זה בזה רק במידת מפלצתיותם: זה אומר גדר, זה אומר מתקן כליאה המוני, וזה אומר "גירוש חם" או "קר". הקשיבו לקברניטים, אין בפי איש מהם ולו מלת חמלה אחת על האנשים הללו. לא כלום. העובדה שמדובר בבני אדם, בבני אדם אומללים, נשכחה מלב; אין היא שיקול בכלל.
כדאי להיזכר בשני אירועים מכוננים: ספטמבר 1957. הנשיא דווייט אייזנהאואר שולח את הדיוויזיה המוטסת ה-101 לבית הספר התיכון של ארקנסו, להגן על התלמידים השחורים שמושל המדינה מנע את כניסתם לבית הספר, בניגוד לצו של בית המשפט העליון של ארצות הברית. כל השאר הוא היסטוריה; של יותר שוויון זכויות לשחורים באמריקה.
ועוד אחד, משלנו: יוני 1977. האונייה הישראלית "יובלי" אוספת 179 פליטי חרב מווייטנאם שהיטלטלו בלב ים. ראש הממשלה מנחם בגין, איש ימין מזרה אימים אז, מקבל החלטה ראשונה בתפקידו: לקלוט את הפליטים ולתת להם אזרחות ישראלית. בעקבותיהם נאספו עוד שתי קבוצות פליטים. בגין זכר אז את מה שנשכח היום: שאנחנו פליטי השואה. וכל השאר היסטוריה; של גזענות ושנאת זרים גואה ומתפשטת אצלנו.
לנו אין אייזנהאואר שישלח את יחידה 101 להגן על הנדכאים, הדמוקרטיה ושלטון החוק, וגם אין עוד בגין שיזכור ויזכיר מאיפה באנו ועל מה קמנו. נותרנו עם יורשו, בנימין נתניהו. הראשון אסף פליטים מלב ים, והשני בונה להם גדר ומחנה מעצר.
את גילויי הגזענות והלאומנות כמו אלה שבערי ישראל ואלה הניבטים אלינו במראת הסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שפורסמו אתמול ב"הארץ", אפשר עוד איכשהו לתרץ ולהסביר. שנאת זרים יש היום גם באירופה. אבל על שתיקת ההנהגה המשת"פית עם הגילויים הללו ועל הצעותיה לפתרון ה"בעיה" – אי אפשר למחול.
איפה שר החינוך כשצריך אותו? איפה המורים, שיספרו לתלמידים ולהוריהם את מי אנחנו אומרים לכלוא ולגרש; למה נמלטו לכאן, מה עברו בדרכם, איזה גורל מחכה להם בגירושם, ומה מביא צעיר נואש ללכת 40 ימים או 40 שבועות במדבר. הבסיס נשמט לגמרי: המדינה הזאת קמה כדי להיות מקלט לפליטים יהודים. חלק מהאפריקאים המתדפקים על שערינו הם פליטים. לא-יהודים אמנם, אבל צבע עורם אינו משנה את עובדת היותם נרדפים. יותר מאירופה, יותר מאמריקה, היתה ישראל צריכה להיות נושאת הדגל בקליטתם.
מאות אלפי העולים הלא-יהודים מרוסיה שקלטנו לא הפיצו מחלות, לא השחיתו את בנותינו ולא פגעו באופי של המדינה. למה? כי הם לבנים, כמונו. הם לא פגעו בטוהר העם והמדינה ולא באמונה החשוכה המתפשטת מצפת ועד אילת, שמחננו נעלה ועליון, ואוי למי שינסה להתערבב בו. ובכן, אנחנו איננו כאלה, ויש לנו מקום גם לאחר, אפילו הוא ערבי או שחור.
את מסע ההפחדות הלאומי מפני הזר יש להפסיק מלמעלה. מוסתי צפת ולאומני אילת צריכים לשמוע גם מסר אחר, הומני. אין מי שישמיע אותו. כל ישראלי הגון מוכרח לשאול את עצמו עכשיו, אם זאת המדינה שבה הוא רוצה לחיות. מותר שתהיה למדינה מדיניות הגירה, אבל אסור שהיא תיהפך לגזענית ורודפת זרים, ודאי לא כששמה מדינת ישראל.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1201740.html |
מגבירים ת'אור 