מחקרים

מחקר שבוצע ע"י "מכון קשב" – ההסתה מסוכנת לחיים: גם מלים יכולות להרוג

שימו לב מעמוד 20 המחקר עוסק ברב גינצבורג – מנותני ההסכמות לספר "תורת המלך"

מתוך הדוח –

פרשת גינזבורג:

אחת הפרשות היותר מעוררות תמיהה בנוגע לאופן טיפולה של מערכת המשפט בעבירות ביטוי, היא פרשת אי מיצוי ההליכים הפליליים נגד הרב יצחק גינזבורג, מחבר הספר "ברוך הגבר". הספר מתאר את ברוך גולדשטיין כצדיק הדור, שפעל מתוך קידוש השם, והגנה על עם ישראל. הרב גינזבורג משתמש במסכת של נימוקים, חריגים בחומרת ההתבטאויות הגזעניות שבהם ובמתן לגיטימציה הלכתית לרצח המוני של ערבים.

כמה חודשים לאחר הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במתפללים ערבים במערת המכפלה, בפורים 94, פרסם הרב המקובל  יצחק גינזבורג- (אז- רבה של ישיבת "עוד יוסף חי" בשכם וראש כולל בחברון  וביריחו), ספר בשם "ברוך הגבר", שכותרת המשנה שלו היא "חמש מצוות כלליות שהן חמישה היבטים פנימיים במעשיהו של הקדוש רבי ברוך גולדשטיין ה' יקום דמו". בספר מצדיק הרב גינזבורג בנימוקים הלכתיים שונים את הטבח שבו נרצחו 29 ערבים ונפצעו 125, תוך בחינת מעשיהו של גולדשטיין לאורן של חמש מצוות ביהדות: קידוש השם, הצלת נפשות, נקמה, המלחמה על ארץ ישראל וביעור הרע.  על פי הספר שהופץ בכמה מהדורות, ברוך גולדשטיין הוא קדוש מודרני, שפעולתו לא נבעה מתוך יצר גרידא, אלא מתוך הבנה דתית עמוקה ומנומקת  – "הנקמה הזאת הורגשה כנקמה יהודית טהורה, ולא כהתפרצות בריונית מחוספסת (עם כל הלגיטימיות שלה)".

ברוך גולדשטיין מצטייר בספר כמודל חיקוי והספר היה לאחד הסממנים המרכזיים, יחד עם אחוזת הקבר (שפורקה בינתיים), לפולחן ברוך גולדשטיין, שדברי השבח וההלל שפורסמו על ידי הרב גינזבורג ב"ברוך הגבר", תרמו להאדרתו כדמות מקודשת. הספר מציג משנה שיטתית, עתירת התבטאויות שכל אחת כשלעצמה, וכולן כמכלול, מסיתות באופן מובהק לגזענות ולאלימות, עפ"י הסעיפים הפליליים הקבועים בחוק- פרסום הסתה לגזענות (לפי סעיף 144ב') לחוק העונשין) ותמיכה בארגון טרור (על פי סעיף 4א' לפקודה למניעת טרור, כפי שפירשה אותו מערכת המשפט בישראל עד פסק דין ג'בארין, שניתן  ע"י בית המשפט העליון בשנת 2000). למרות זאת, באופן שלא הוסבר די צרכו, תיק החקירה נגד הרב גינזבורג ניסגר.

האם הנשיא וייצמן בוגד? בפרשת וייצמן יש סממנים של פרשת המרגל ישראל בר… במדינות אחרות שילמו אנשים בחיים על עבירות כאלו. בכל מדינה נורמלית שר ביטחון שמעביר מידע לאויב מובא לגרדום" (ציטוט מעיתון "השבוע", הופיע ב"הארץ" 4.4.99).

מתוך "ברוך הגבר": "מעשיהו של ברוך גולדשטיין הי"ד עורר התרגשות עצומה, אבל יש חשיבות רבה שלא להסתפק בזה אלא להסביר את המעשה  מצדדיו השונים, ולהכילו בחיים של תורה. מעשה בלא פרשנות הריהו כברק  המבריק, וכאשר מצליחים לתפוס את הברק הזה ולדחוק אותו לתוך כללי התורה והשכל, מאפשרים בזה שיוולדו ממנו בנפשות תוצאות מתוצאות שונות, פירות ופרי פירות… " (שם, עמ' ב'). "הכתר שבראש המעשה הוא כמובן קידוש ה'. על ק"ה שהיה במעשה יש לדון מכמה צדדים. מצד העושה ואופן מעשיהו, מצד הרושם שהתרשמו ישראל ממנו, ומצד הרושם שעשה על הגויים. ובכן, מצד אופן המעשה, מי שמקיים מצוה במסירות נפש, ומי שממעיט בכבוד עצמו כדי להרבות בכבוד שמיים, ודאי שקידש את ה' בזה… " (שם, עמ ה'). "שיקול ראשון במעלה לקום ולהרוג הוא הצלת נפשות. אמנם הצלת נפשות היא מעשה אלמנטרי, ובדרך כלל מעשה כזה אינו מעורר סביבו מחלוקת וסערה, אבל כאן ההרג נעשה מתוך ראיית הנולד, ולא מתוך תגובה לסכנת נפשות מידית וחד משמעית… ראיית הנולד הדואגת לעיצובו הנכון יש בה ממידותיו של רואה עולם, ולכן  מבורכת היא בחופש של מעלה… על ראייה כזאת יש לקרוא:  על שעשה אלוקים את האדם  ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים", וכשם שהחשבונות הם מישניים ביחס ליושר המיקורי, כן יש לראות ולקוות כי הפעולה החליובית שהניב המעשה מצד עצמו,גוברת ותגבר על התוצאות שבעלי החשבונות הרבים העמיסו עליו" (שם, עמ' יב'). " נראה בפשטות כי חיי ישראל עדיפים על חיי גוי בעצם, ואף כאשר הגוי אינו רוצה ברעת ישראל, ומותר אפילו לפגוע בחיי גוי כדי להציל ישראל… אמנם כל זה במצב בו הגוי אינו מאיים על ישראל, אבל במצב בו יש חשש ( אפילו רחוק) שהגוי יפעל (אפילו בעקיפין) לפגוע בחיי ישראל, כי הרי אז אין משגיחיו כלל בחיי הגוי אלא אדרבא- " טוב שבגויים הרוג." (שם, עמ' יד'). "הנקמה היא תגובה טבעית ספונטאנית, ומפעילה אותה התחושה כי עד שלא ימצא בי הכח לפגוע במי שפגע בי, לא תהיה לי תקומה, ולא תזדקף הקומה, "ידין בגויים מלא גויות… על כן ירים ראש"… ועל כן מגיע יום הנקם, והנקמה שבלב פורצת החוצה. כעת- לאחר שהפנמתי את מוסרו של ה- אני בטוח  שהנקודה הקדושה שבי היא הקמה ומתקוממת" (שם, עמ' כ'). "ושוב נאמר מילה אישית על ה'גברא', על ברוך גולדשטיין הי"ד. כל מי שהכירו (ואף שלא הכירו, ורק לא התפתה לתעמולה הארסית נגדו) הרגיש שברוך פעל מתוך אישיותו היהודית. המעשה הזה לא היה 'פן אחר' של אישיותו, אלא השתלב לגמרי ב'אידישקייט' שלו. לכן, עם כל מה שהתבאר שנקמה היא תגובה טבעית שמצוייה בכל הטבע, הנקמה הזאת הורגשה כנקמה יהודית טהורה, ולא כהתפרצות בריונית מחוספסת (עם כל הלגיטימיות שלה). לא היתה כאן תגובה של 'עם הארץ' יהודי – אף כי תגובה כזאת צריכה להיות מבורכת – אלא של תלמיד חכם ואיש מופת".

ההליכים נגד הרב גינזבורג:

גר

במרץ 95 הגישו עורכי הדין דוד שונברג ומשה פרנפורטר מירושלים תלונה ללשכת היועץ המשפטי לממשלה ולמשטרת ישראל. פרקליטת המדינה עדנה ארבל החליטה על פתיחת חקירה פלילית בעקבות התלונה, אולם שלוש שנים מאוחר יותר, בינואר 98, נמסר לעותרים כי כבר ב- 1995 החליטה פרקליטת המדינה הקודמת דורית בייניש על גניזת התיק. לנוכח ההחלטות הקודמות, נאמר לעותרים, כי "אין מנוס מסגירת התיק הנוכחי", וכי " הרב גינזבורג יוזהר עתה באופן חד משמעי על ידי משטרת ישראל, בד בבד עם ההודעה על סגירת התיק, כי כל הפצה נוספת, על דעתו, של "ברוך הגבר" או חומר דומה לו, תביא לנקיטת הליכים פליליים נגדו, ולא תעמוד לו עוד הטענה כי תיק החקירה נסגר" (מתוך מכתב שקיבלו העותרים מפרקליטת המדינה ב- 27.1.98). הנימוק  העיקרי לסגירת התיק , כפי שנמסר על ידי היועץ המשפטי לממשלה היה – אי מתן במה להסתה ולדברי בלע.

בתשובה לערר שהגישו העותרים, עוה"ד שונברג ופרנפורטר, הם נענו על ידי היועץ המשפטי לממשלה כי  "השיקול המרכזי שנשקל בינואר 95 היה כי אין לתת במה נוספת לדברי הבלע של הרב גינזבורג באמצעות משפט פלילי שינוהל נגדו וינוצל על ידו לרעה". בנוסף, נומקה סגירת התיק בנימוק הטכני שהחשוד קיבל  ב- 1995 הודעה שתיק החקירה הראשון נגדו נגנז.

הפרקליטות סירבה  גם לבקשתם של העותרים לעיין במיסמכים הקשורים לפרשה ולהחלטות שהתקבלו בעניין אי העמדתו לדין של הרב גינזבורג, בטענה שמדובר ב"התכתבות פנימית".

באוקטובר 98 עתרו עורכי הדין פרנקפורטר ושונברג לבג"צ בבקשה למתן צו על תנאי לפרקליטת המדינה וליועץ המשפטי לממשלה על מנת שינמקו מדוע לא יוגש כתב אישום נגד הרב יצחק גינזבורג בעבירות של הסתה ותמיכה בארגון טרור.

בתמצית העתירה כותבים עורכי הדין שונברג ופרנקפורטר כי "בהחלטות המשיבים יש משום פגיעה חמורה בשלטון החוק, בעקרון השוויון, ובאינטרס הציבורי הכולל וכי הן מבוססות על שיקולים בלתי סבירים היורדים לשורשו של עניין.

"העותרים סבורים כי הפער העצום בין עמדת המשיבים, המודים כי העבירות נעברו וכי אין להפריז בחומרתן, לבין החלטתם על אי הגשת כתב אישום, מורה בבירור על אי הסבירות הקיצונית בשיקולי המשיבים  ומצביע על גישה בלתי צודקת בעליל של השתקה, הדחקה והכחשה של הפרסום וכותבו, תוך אי רצון להתעמת עם האמור בפרסום או עם כותבו, וכל זאת בסתירה מוחלטת לאינטרס הציבורי המובהק".

בג"צ דחה את החלטתו בעניין העתירה עד קבלת  פסקי הדין בעניין  כהנא וג'בארין.

עד מאי 2001 לא נתקבלה החלטה  נוספת בעניין גינזבורג.

"המטרה – ברק … נשיא בית המשפט העליון. אהרון ברק הוא האויב המסוכן ביותר של היהדות החרדית…" (אשר צוקרמן, "השבוע", 1997).

העמדתם לדין של עורכי ספר זיכרון לברוך גולדשטיין:

מה  שמוסיף תמיהות נוספות על אי העמדתו לדין של הרב גינזבורג, הוא עניין הרשעתם של ארבעת עורכי ספר זיכרון לברוך גולדשטיין, ספר שנעשה בו שימוש  בקטעים מ"ברוך הגבר" (בעריכת הרב גינזבורג), באשמת "הסתה לגזענות". שופט בית משפט השלום בירושלים  י. צבן  הרשיע את הארבעה, מיכאל בן חורין, נתנאל עוזרי, יואל לרנר ויוסף דיין ב –26.11.97  בסעיפי פרסום והפצה של דברי הסתה לגזענות.

בהכרעת דין אמר השופט צבן, בין השאר:

" אם רב חשוב כמו הרב גינזבורג מנסה להסביר את מעשה הטבח בכלים של תורה, על מנת שיצאו ממנו תוצאות שונות, פירות ופרי פירות, הוא מסית לגזענות משום שהוא נותן למעשה טבח במוסלמים מתפללים הכשר בשם התורה. אם רב חשוב כמו הרב גינזבורג  ציפה, כי מעשה כזה יצור תפנית ביחסים הפוליטיים באזור ותעתיק אדמה מעם לעם הוא מעודד מעשים נוספים כאלה ועוינות ואלימות נוספת. אם רב חשוב כגינזבורג אומר כי מדובר בהתנוצצות  של רגע גדול שיש להפנימה, הוא אומר כי טבח במוסלמים מתפללים הוא רגע גדול, ובכך קורא דרור לאלימות".

חה"כ שאול יהלום: "אחמד טיבי הוא משת"פ של החמאס… יש לטפל בו ובדומיו…"  ("הארץ" 25.2.99)

הפרקליטות משנה את החלטתה שלא להעמיד לדין את הרב גינזבורג:

במשך למעלה משש שנים, וגם אחרי שזוטרים ממנו הועמדו לדין על מעשים דומים, נמנעו רשויות האכיפה מלהעמיד לדין את הרב יצחק גינזבורג. יתרה מזאת, כל אותה תקופה המשיכה מדינת ישראל לתמוך מבחינה תקציבית בישיבת קבר יוסף שבראשה עמד הרב ואף לזמן אותו עצמו למתן הרצאות ולימי עיון ממלכתיים. למרות אזהרה של המשטרה כי תנקוט הליכים פליליים נגד הרב אם יחזור וישמיע דברים דומים לאלה שנאמרו ב"ברוך הגבר", לא השתנתה עמדת המדינה גם כאשר פרסם גינזבורג את משנתו הגזענית בספר חדש בשם "מלכות ישראל" וגם לא אחרי שהרב התראיין לעיתונים וחזר על דברי ההסתה הקשים בהם השתמש בעבר ואף הוסיף עליהם אחרים. בספרו "מלכות ישראל", כתב הרב גינזבורג כי לעמים שסביב מדינת ישראל יש רק פתרון אחד: "על ידי הכרתת זרעו של עמלק" וכי התיקון האמיתי בכניסתנו לארץ הוא "לא תחיה כל נשמה". כן קרא הרב לביטול המשטר הדמוקרטי בישראל ולכינון מלכות ישראל. החזרת המשפט העברי ועשיית נקמה בגויים הם התנאים ההכרחיים לגאולה. בראיונות ל"כל הזמן" (באוקטובר 2000) ול"סופשבוע" של מעריב (בינואר 2001) קרא הרב גינזבורג, בין השאר, לירות בערבים, להרוס בתים ולהשמיד כפרים והשמיע שוב תמיכה לא מסוייגת בטבח שביצע גולדשטיין בחברון. בתשובה לשאלה שנשאל הוא אמר: "אפשר להוריד את בית ג'אללה…צריך לפוצץ את כל המקומות שיש בהם עימותים או יריות … אם יורים מתוך בית יש להרוס את הבית על כל יושביו. יש להרוס שורת בתים כדי לגמור את הסיפור. לא להתעסק עם טנקים ועם רובים קטנים. זה כלום. זה רק מגרה את הערבים להמשיך ולעשות מאיתנו צחוק".

במשך למעלה משש שנים ניהלו שני עורכי דין פרטיים, עוה"ד  דוד שונברג ומשה פרנקפורטר, מאבק פרטי עיקש עם רשויות אכיפת החוק למען העמדה לדין של הרב גינזבורג. אבל היועץ המשפטי לממשלה נמנע מלהענות לדרישתם לפתוח בחקירה נגד הרב גם לאחר שפורסמו דברים אלה. רק לפני ארבעה חודשים, בעקבות עתירה של עורכי הדין לבג"צ ולאחר ששופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, נתן צו עשה, הורה לבסוף היועץ המשפטי לממשלה למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד הרב גינזבורג.

"המצב הוא הרבה מעבר לקו האדום. הגענו למצב בו ההתנכלות היא אלימה, ויש איום על חיי שופטים ופרקליטים… " שר המשפטים צחי הנגבי ("הארץ", 12.6.98).